אירועים

אירועים

תוצאות חיפוש

פוסטים אחרונים

פרסומים אחרונים

פוסטים אחרונים

שנים אחרונות

בוכים על חלב שנשפך: כיצד תאגידי החלב ניכסו לעצמם את חג השבועות

בתחילת שנות ה-90, במקביל לכניסת הטלוויזיה המסחרית לחיינו, כמה קופירייטרים יצירתיים במשרדי פרסום שונים קיבלו משימה לפצח את הקשר בין חג השבועות לנתוני המכירות של הלקוחות שלהם – חברות מוצרי החלב – והביאו לנו את הסיפור הבא:

לפני 4,000 שנה, בעודם חוצים את מדבר סיני לעבר הארץ המובטחת, סבלו בני ישראל ממחסור חמור בסידן שגרם למגוון מחלות בעצמות, אשר הקשו מאוד על ההליכה במדבר. אלוקים, ששמע את נאקות העם, הוריד מהשמיים מאכל בשם "מן" – תערובת של חיטה ודבש – הידוע בסגולותיו הרפואיות. לצערו, הפתרון לא הועיל ובני ישראל המשיכו לקטר. הביאו לנו חלב עם סידן! הם דרשו. המרירות בקרב העם הנבחר הגיעה לשיאה במאורע שפרשנים סימנו כמרד הצרכנים הראשון בהיסטוריה – בניית אייקון של עגל זהב עם טיפות של חלב על השפתיים. היושב במרומים הבין את הרמז וכעבור 40 יום חזר משה רבינו כשהוא רכוב על גבינת גאודה מעופפת ועמו הסחורה המבוקשת. ובא לציון לקטוז.

ועכשיו ברצינות. באותה מידה שאין זיקה ממשית בין חגי תשרי לאכילת דגים, או בין יום העצמאות לתרנגולות מתות על האש, כך אין באמת קשר בין שבועות, חג מתן תורה, לבין אכילת מוצרי חלב. כדרכה בקודש, תרבות הצריכה שאינה יודעת שובע, בסיוע עולם הפרסום הציני, ניכסו לצרכיהם את המועד הנפלא הזה בלי למצמץ. כולנו מוצרים. כולל החגים שלנו.

משאית חלב של "תנובה", ארץ ישראל, 1946 צילום: הרברט זוננפלד (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, אוסף זוננפלד)

נכון, ישנם כמה אזכורים של חג שבועות בהקשר של חלב. אחד מהם טוען, למשל, כי 50 הימים הנספרים מפסח עד שבועות הם בגימטרייה המילה "חלבי". ובכן, גם צמד המילים "יא זבל" שווים בגימטרייה לאותה תוצאה. פרשנות אחרת טוענת כי המקור לאכילת מוצרי חלב מצוי בראשי התיבות של הפסוק "מנחה חדשה לה' בשבועותיכם". יש רק בעיה אחת. בתורה מנחה מוגדרת כקורבן מן הצומח, וחלב, על פי כל הדעות, אינו צומח. כסף, לעומת זאת, דווקא כן. בעיקר על העצים של חברות החלב. בנוסף, המשנה במסכת ביכורים מציינת במפורש כי "אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים" ופרמז'ן, למשל, עד כמה שידוע לנו, אינו כלול בשבעת המינים.

הטעם היותר נפוץ לאכילת חלב הוא שבחג השבועות עם ישראל קיבל את התורה – הן זו שבכתב והן זו שבעל פה, הכוללת גם את הדינים וההלכות של שחיטה ואכילה. הואיל ואחרי קבלת התורה בני ישראל לא היו יכולים להשתמש בכלים הטמאים כדי לבשל בחג השבועות, הם אכלו מאכלי חלב, זאת מאחר והכנתם קלה ומהירה ואינה מחייבת שימוש בכלים שהתבררו כלא כשרים. את הכשל הכרונולוגי אפשר לזהות מקילומטר – כיצד עוד באותו יום של קבלת התורה נקבע חג שמציין את קבלת התורה?

אגדה חסידית משעשעת בעל ניחוח פמיניסטי, הקשורה באכילת מוצרי חלב בשבועות, מספרת שבאחת העיירות היהודית בגלות הייתה אישה דעתנית מאוד, שבמקרה הייתה גם אשת הרב. לאישה הזו היה מאוד לא נוח עם העובדה שנשים לא השתתפו בלימוד יחד עם הגברים, אז היא החליטה לעשות מעשה. היא ניגשה עם כמה נשים לרב, לגבאי ולנכבדי העיירה ודרשה שמעתה והילך יורשה לנשים לשבת למטה בבית הכנסת וללמוד תורה. הגברים, מן הסתם, התנגדו ובתגובה החליטו נשות העיירה לפצוח בשביתה איטלקית ולהפסיק לכבס ולבשל.

צעירים מעמיסים כדי חלב על עגלה, ארץ ישראל 1946 בקירוב. צילום: לני זוננפלד (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, ארכיון התצלומים, אוסף זוננפלד)

רצה המקרה והמחאה הפמיניסטית התרחשה בערב חג השבועות וכשגביר העיירה סיים להתפלל מנחה, הוא חזר הביתה וגילה שאין סעודה על השולחן. "איפה האוכל?" הוא שאל את עצמו. כשיצא למרפסת לשאוף אוויר, גילה שכל הגברים עומדים במרפסות ומסתכלים זה על זה במבוכה. "איפה אשתך?" הם שאלו אחד את השני, ואיש לא ידע לענות.

אחרי בירורים קצרים נמצאה התשובה: אשת הרב התסיסה את כל נשות העיירה נגד הגברים. הרב הנבוך לא ידע איפה לקבור את עצמו. עד מהרה המבוכה התחלפה בכעס, והוא ציווה לקרוא אליו מיד את כל נשות העיירה, כולל אשתו. "אם זה הכיוון שבחרתן ללכת בו", הטיח בהן, " ממחר נבטל את חרם דרבנו גרשום ונישא נשים שניות במקומכן". הנשים נבהלו מאוד, ורצו הביתה להכין אוכל. כיוון שעוד רגע נכנס החג, הן לא הספיקו לבשל בשר והכינו מאכלי חלב.

יש עוד כמה פרשנויות שעוסקות בסוגיית הקשר בין חלב לשבועות. כולם על הרצף המפוקפק שבין האנקדוטה לגימטריה. בכל מקרה, הם הספיקו לחברות החלב הגדולות למנף את החג לטובת שיפור המאזנים השנתיים שלהם. הניאו-ליברליזם של שנות ה-80 והטלוויזיה המסחרית שהופיעה כעבור עשור, העצימו את המגמה עד כדי כך שהמשוואה חלב=שבועות הפכה לאקסיומה בלתי ניתנת להפרכה. כמעט.

ילדי קיבוץ בחגיגית שבועות, ישראל, שנות ה- 1950 צילום: לני זוננפלד (המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר במוזיאון העם היהודי, אוסף זוננפלד)

כנגד הזכות של חברות החלב לגזור קופון משבועות מוטלת עלינו החובה לשנות את המשוואה ולציין את הערכים האמיתיים והנאצלים של החג הזה. ראשית, את חגיגות הבאת הביכורים לבית המקדש, שסימלו את הקשר העמוק בין העם לארצו ואת הכרת התודה של החקלאי על תנובת השדה. גם סיפורה של רות המואבייה יכול ללמד אותנו פרק בהלכות קבלת הזר ושינוי מודל הגיור. הנה, דווקא האישה הנוכרייה שהחזיקה בכל הסיבות שבעולם להפנות עורף לחמותה, בחרה לדבוק בנעמי ובתמורה זכתה כי אחד מצאצאיה יהיה דוד המלך. וכמובן לזכור שחג השבועות הוא לפני הכל חג מתן התורה, שבין אם אתם מאמינים שהיא אלוהית ובין אם לא, מדובר באחד הטקסטים היפים, המרשימים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה האנושית.

בקיצור, אפשר לבכות על כל החלב שנשפך לשווא בשבועות, ואפשר גם לעשות חרם צרכנים ולהתחבר לערכים האמיתיים שלו. בכל מקרה, שיהיה חג שמח!

תכנון ביקור

שעות פתיחה

יום ראשון
17:00-10:00
יום שני
17:00-10:00
יום שלישי
17:00-10:00
יום רביעי
17:00-10:00
יום חמישי
20:00-10:00
יום שישי
14:00-10:00
יום שבת
17:00-10:00

סוגי כרטיסים

כרטיס רגיל
52 ש"ח
אזרח/ית ותיק/ה וסגל אוניברסיטת תל אביב
26 ש"ח
בעל/ת תעודת נכה, סטודנט/ית
42 ש"ח
דיגיתל
42 ש"ח
ילדים וילדות עד גיל 5
הכניסה חינם
חיילות וחיילים במדים
הכניסה חינם, בהצגת תעודה

סוכנים וקבוצות

טלפון

איפה אנחנו

קמפוס אוניברסיטת תל-אביב, רחוב קלאוזנר, רמת אביב