בשנת 1963 הזמין משרד החוץ הישראלי את יוהאנס בוכארד ההולנדי לביקור בישראל. במוזיאון "יד ושם" הוענק לו התואר "חסיד אומות העולם", ועץ ניטע לכבודו בשדרת חסידי אומות העולם. בשנים 1941-1945 הציל בוכארד כ-300 ילדים יהודים ממוות בטוח בידי הנאצים ועוזריהם.
בוכארד נולד בשנת 1891 בכפר ניוב-פאנפ (Nieuw Vennep), הולנד. איכר חסר השכלה, שלמד שנתיים בבית-ספר יסודי. מגיל שמונה עבד בעבודות חקלאיות בחוות אביו, וכשבגר הקים בכפר חווה לו למשפחתו. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה נשוי ואב לילדים, נוצרי אדוק מאד, מהזרם הקלוויניסטי.
כשהחלו הנאצים לגרש את יהודי הולנד אל מחנות הריכוז, החליט בוכארד להסתירם כדי למנוע את גירושם. הוא יצר קשר עם מוסד לילדים יהודים באמסטרדם, בו שהו 120 ילדים, רובם יתומים. בסתר העביר כמעט כל יום קבוצת ילדים מהמוסד אל האזור הכפרי, שם שכנע מבעוד מועד משפחות לאסוף ולארח אצלן ילד או שניים, אם במחבוא, אם בגלוי, תוך העמדת פנים שהילדים הם קרובי משפחה רחוקים. מלאכת השכנוע הייתה קשה, שכן הנאצים הודיעו והזהירו שהולנדים מצילי יהודים יוצאו להורג. בוכארד התמסר לפעילות ההצלה, והפקיד את ניהול החווה בידי שני אחיו, אשתו וילדיו.
כשהתגברו פעולות הגירוש של היהודים ובוכארד נוכח לדעת שאינו מגייס משפחות מתנדבות בקצב הדרוש, הקים באחד משדותיו בונקר ארוך, עם שתי יציאות, מכוסה בחציר, אליו היה אוסף את הילדים וממנו היה מעביר אותם, אחד בכל פעם, למחבוא קבוע יותר. לעתים הסתתרו בבונקר 30 ילדים בו זמנית.
הילדים קראו לו "אוֹם האנס" (הדוד האנס). שמו כמציל התפרסם בכל הסביבה ויהודים רבים פנו אליו בבקשה להסתיר את ילדיהם. בני משפחתו טיפלו בילדים, והוא עצמו היה רוב הזמן מחוץ לכפר, במסעותיו לגיוס כסף, מזון, תעודות מזויפות ואיתור משפחות מתנדבות.
באוקטובר 1943 נודע למשטרה ההולנדית על מבצע ההצלה ועל מיקומו המדויק של הבונקר. שוליית הקצב בכפר הבחין בכמויות הבשר הגדולות שקנתה משפחת בוכארד, והלשין על כך למשטרה. שוטרים הולנדים חמושים, בהנהגת קצינים נאצים, פשטו על החווה. באותו זמן שהו בבונקר 27 ילדים יהודים, ובחור נוצרי אחד, חבר המחתרת ההולנדית. הבחור, שהיה חמוש באקדח, צעק אל הילדים לצאת בריצה מן הבונקר לעבר השדות בזמן שהוא עומד בפתח ויורה לעבר הנאצים. הוא נהרג בקרב היריות תוך מספר דקות, אך הזמן שקנה עבור הילדים אפשר להם להספיק לרוץ לכל עבר ולהסתתר בין שיחי סלק הסוכר בשדה.
בוכארד עצמו לא היה בכפר ביום הפשיטה. הנאצים שרפו את החווה ולקחו את אחיו ובנו בן ה-19 למחנה הריכוז זקסנהאוזן, שם נספו ולא שבו. את אביו, בן 79, תלו הנאצים בפתח בית החווה השרוף. באותו ערב, כשהיה באוטובוס בחזרה הביתה, סיפרו לבוכארד נהגים שנסעו בכיוון ההפוך על מה שאירע, והזהירו אותו שלא לחזור לכפרו. יוהאנס בוכארד המשיך בפעולות ההצלה מחוץ לכפרו עד תום המלחמה ב-1945. לפי ההערכות הוא הציל את חייהם של לפחות 300 ילדים יהודים.
אבא שלי, אריה פז (1936-1982), היה בבונקר שבחוות בוכארד ביום בו פשטו עליה השוטרים ההולנדים והחיילים הנאצים. הוא היה בן שבע. הוא זכר וסיפר כיצד שכב בקור בין שיחי סלק הסוכר, שדקרו לו ברגליים היחפות (בעת הפשיטה אחת הילדות הגדולות יותר תיקנה לו את הגרביים). בהמשך הלילה הגיע אדם שלא הכיר, רכוב על על אופניים, אסף אותו והביאו לאחת החוות האחרות בסביבה, שם הסכימו להמשיך ולהסתיר אותו. הוא עלה לישראל בשנת 1949. אבא נפגש עם בוכארד בישראל בשנת 1963, בעת שהוענק לו תואר חסיד אומות העולם. הם התרגשו מאד. יוהאנס הלך לעולמו ב-1974 והוא בן 83.