מאת: כריסטיאן הרמן
כבר שנים שבזמני הפנוי אני מסייר ברחבי מזרח אירופה ומצלם שרידים של חיים יהודים. תמיד אני לוקח אתי מצלמה אנלוגית לצילומי שחור-לבן ומצלמה דיגיטלית, ולא פעם אני מטייל עם חברים יקרים ששותפים גם הם לשיגעון שלי. רבים – יהודים וגם לא יהודים כאחד – שואלים אותי למה אני עושה את זה. זה כנראה מבלבל אותם במקצת. זה גם מה שידידתי רחל דרוק רצתה לדעת כשביקשה ממני לכתוב משהו עבור בלוג בית התפוצות.
אמנם ברור לי שהם שואלים מתוך כוונות טובות, ועדיין זה מרגיז אותי בכל פעם מחדש. עבורי, ה"למה" ברור לגמרי מאליו מתוך ה"מה". כל מה שאני מתעד, באזורים שכבר נעלמו ממפת אירופה, למשל בסרביה, גליציה, פודוליה או בוקובינה – זה הריסות, בתי כנסת נטושים, בתי עלמין מוזנחים מכוסי צמחייה, שיירי מזוזות או משקופי דלתות, מדרכות עם חלקי מצבות וקברי המונים – לפעמים מסומנים, לפעמים לא מסומנים. כל אלה הם סימנים של רצח עם. אני מאמין שעלינו לדעת את עברנו – למען עצמנו.
בגלל ה"מה" הזה, ומשום שאני רוצה למקד את תשומת לבי בתמונות ובתוכן שלהן, נתתי לפוסט זה את הכותרת שהיא ציטוט מוולטר בנימין, חלק ממאמר על הקולאז'ים שלו: "אין לי מה לומר, רק מה להראות". הצילומים שלי משקפים הד קליידוסקופי, דמוי קולאז', של עולם שחרב. יש רמות שונות שאפשר לגלות בהם: יופיה של התרבות שהושמדה, שנאתם ההרסנית של הכובשים הגרמנים ובני בריתם, האדישות הסובייטית והכחשת ההיסטוריה, נוכחותם של מי שמתגוררים כיום בין שרידי העבר, וגם – אחרי קריסת הקומוניזם – נסיונותיהם של אנשים וארגונים לשמר מה שניתן.
בחרתי בציטוט הזה גם משום שאני לא רוצה ללמד אנשים איך להתמודד עם התמונות שלי או מה להרגיש כלפיהן. התגובה והתחושה של המתבונן תלויה רק בו. חלק מהאנשים נרתעים, חלק חשים מוכי צער, חלק כועסים, נבעתים או אדישים. אני לא רוצה להצהיר מהי התגובה הרגשית ה"נכונה". אבל דבר אחד משותף לכל הרגשות האלה: אי ודאות. בחלקים גדולים במזרח אירופה אנו בעצם פוסעים בארץ לא נודעת. המשקוף שממנו נקרעה המזוזה לא נצבע כבר 75 שנים. את הרחובות שהנאצים ריצפו בשברי מצבות יהודיות – רק כעת מתחילים לשקם. אין שום לוח זיכרון על קבר ההמונים ביער. במסעותיי, תמיד פגשתי אנשים מבוגרים שרוצים לספר את זיכרונותיהם – שכן זמן רב מדי זיכרונות אלה לא עניינו איש. כאן, הפצעים שהותירו הדיקטטורות של המאה העשרים פעורים ומכים בנו בכל הכוח. הם לא מוסגרו בתרבות של זיכרון. איש לא תחם את הרשע והפך אותו למוזיאון שיעניק לנו אשליה שהכל קרה מזמן. לא, זה קרה רק לפני רגע ולא נוכל להימלט מזה.
ראדז'ייחוב, גליציה, אוקראינה, 2017 |חנויות ובתים, לשעבר של יהודים, בכיכר השוק
ראדז'ייחוב היא שטעטל טיפוסי במזרח גליציה. בתי היהודים בשוק נשתמרו היטב ומעידים על חיי העיירה. בקומת הקרקע היתה החנות, במרתף שכן המחסן, ובקומה הראשונה התגוררה המשפחה. בראדז'ייחוב אין יותר יהודים.
ראדז'ייחוב, גליציה, אוקראינה, 2017 | שרידי מזוזה
סטארי סמביר, אוקראינה, 2017 | בית כנסת לשעבר
בית הכנסת של סטארי סמביר שימש כמחסן אחרי השמדת היהודים בידי הכובשים הגרמנים. ב- 2017, בנו מתנדבים גג חדש כדי להגן על המבנה ובאותה שנה, לראשונה זה 75 שנים, התקיימה במבנה הנטוש תפילה יהודית.
פרוביז'נה, גליציה, אוקראינה, 2017 | הריסות בית הכנסת הגדול
בתקופת השלטון הסובייטי בית הכנסת הגדול של פרוביז'נה הוסב למפעל. כיום הבניין הרוס ומתפורר.
מונסטירסקה, גליציה, אוקראינה, 2017 | חווה חקלאית שיתופית לשעבר
בית העלמין היהודי של מונסטירסקה נהרס בשנות ה- 1980. במצבות השתמשו לבניית דירי חזירים בחווה החקלאית השיתופית. ניתן לראות בבירור אותיות בעברית במקומות שבהם המלט מתפורר.
נובוסלציה, בסרביה, אוקראינה, 2014 | בית הכנסת
בית הכנסת בנובוסליציה שימש כמועדון לתנועת נוער קומוניסטית בתקופת השלטון הסובייטי. את הפרסקות הסתירו תחת שכבות צבע וטפטים. לפני כמה שנים, אומן מקומי קנה את הבניין כדי שישמש לו כסדנה. הפרסקות נחשפו במהלך השיפוצים וכיום בית הכנסת, שנמצא בסכנת התמוטטות, שייך לאיגוד הארגונים היהודיים של אוקראינה, אשר מחפש לגייס משאבים לשימור ושיפוץ המבנה.
קישינב, בסרביה, הרפובליקה של מולדובה, 2016 | חומה עשויה מאבני מצבות בבית הקברות הנוצרי
בית העלמין היהודי בקישינב נהרס אחרי מלחמת העולם השנייה ובמצבות השתמשו כלבנים לבניין. כיום עדיין אפשר לראות שתי חומות שמצבות יהודיות משולבות בהן, אחת בבית הקברות הנוצרי והשנייה בבית הקברות היהודי החדש. קיר נוסף, שלא נשתמר, ניצב בעבר מדרום לעיר העתיקה, על יד תחנת האוטובוס.
ניקולייב, גליציה, אוקראינה, 2017 | שטח מיושר מעל קבר המונים
בתי הקברות היהודי והנוצרי בניקולייב נמצאים זה לצד זה. בבית הקברות היהודי לא נערכו קבורות מאז הכיבוש הגרמני, ואילו בית הקברות הנוצרי פעיל גם כיום. כדי לפנות מקום לקברים חדשים, יישרו שטח שתחתיו קבורים יהודים שנורו לתוך בור בזמן המלחמה, באביב של 2017.
טרוכנברוד, ווליניה, אוקראינה, 2015 | לשעבר מרכז העיר ההרוסה
טרוכנברוד היתה עיירה שכל תושביה יהודים, בקרב אזור מיושב בדלילות בווליניה. אחרי שכל האוכלוסייה נרצחה, נעלם המקום לחלוטין מהמפה. המקום זכה לתחייה מחודשת בספרו של ג'ונתן ספרן פוייר "הכל מואר", ובעיבוד ההוליוודי שלו.
חירוב, גליציה, אוקראינה, 2017 | בית עלמין יהודי הרוס, כיום גן ילדים ומגרש משחקים
סטרי, גליציה, אוקראינה, 2017 | בית עלמין יהודי הרוס, כיום מגרש גרוטאות
צ'רנוביץ, בוקובינה, אוקראינה, 2014 | בית ההלוויות של בית העלמין היהודי
שטחו של בית העלמין היהודי בצ'רנוביץ הוא כמאה דונם והוא הגדול ביותר בשטח ברית המועצות לשעבר. במשך יותר מעשור, ניסו ארגונים אזרחיים באוקראינה וברחבי אירופה לשמר ולתחזק את האתר. בית ההלוויות הישן הוא אחד המבנים המרכזיים והמרשימים. מאז 2017 הבניין עובר שיפוץ.
וולוצ'יסק, פודוליה, אוקראינה, 2017 | אבן ריחיים שעשויה ממצבה יהודית
יש שני הסברים לאבן זו. ייתכן שזו אבן ריחיים – הצלם הפולני לוקש בקסיק תיעד בהרחבה שימוש באבני מצבה בתור אבני ריחיים בספרו "מצבות בשימוש יומיומי". אך ייתכן שזו אבן טחינה מהרעב הגדול של 1947, כשטחינה פרטית היתה אסורה בחוק. סברה זו נתמכת בעובדה שיש שתי אבנים זהות בצורה ובגודל בבית העלמין של וולוצ'יסק, שתיהן כנראה הושבו לבית העלמין על ידי צאצאי הבעלים הקודם.
קארצ'ב, מזוביה, פולין 2017 | בית עלמין
מלכתחילה היתה זו טעות להקים את בית העלמין היהודי בקארצ'ב על קרקע חולית שכזו. כעת, כשאין יותר קהילה יהודית, המצבות נמצאות בסכנת שקיעה בחול לחלוטין.
לביב, גליציה, אוקראינה, 2017 | מצבות יהודיות שנתגלו בעת עבודות בכביש
ברחוב ברבינוק בלביב, התגוררו קציני אס.אס. ומשטרה בכירים בבית שהוחרם מבעליו היהודים. להנאתם הם אילצו אסירים ממחנה הריכוז ינובסקה לרצף את הרחוב במצבות משני בתי העלמין היהודיים שנהרסו בעיר. בשנים האחרונות התחילו המצבות לצוץ במהלך עבודות בנייה. מתנדבים ממרכז המתנדבים העירוני הצילו אותן ולקחו אותן לבית העלמין היהודי. רוב המצבות עדיין קבורות תחת האספלט.
לביב, גליציה, אוקראינה, 2017 | סשה נזר ומתנדבים ממרכז המתנדבים העירוני מחלצים אבני מצבה מחצר.
כשהסתיים הכיבוש הגרמני בלביב, עדיין השתמשו במצבות יהודיות כחומרי בניין גם בתקופת השלטון הסובייטי. בין היתר שימשו לבניין מדרגות של מרתף במרכז העיר. מתנדבים ממרכז המתנדבים העירוני חילצו את האבנים והשיבו אותן לבית העלמין היהודי.
כריסטיאן הרמן, יליד 1962, חי בקלן ועובד עבור ארגון ללא כוונת רווח בעיר בון. במשך שנים נסע בעקבות שרידים של חיים יהודים במזרח אירופה. התמונות שצילם הוצגו בתערוכות ובספרים. הוא מתעד את חוויותיו בבלוג “Vanished World“ , ארכיון אונליין שמתעדכן כל הזמן. בספטמבר 2018 יצא לאור ספרו Fading Light. Traces of Jewish Life in the East of Europe, בהוצאת לוקס.