אחת הטענות המודרניות המוכרות של לא מעט הורים היא שכיום הילדים תקועים מול מסכים ואילו בעבר, כולם היו יוצאים החוצה ומשחקים. אותם הורים אוהבים לציין כדוגמאות לא מעט משחקי רחוב כמו דג מלוח, מחניים, שוטרים וגנבים, והמשחק עם השם המסתורי "הקדרים באים". במשחק הידוע, התופס צועק "הקדרים באים!", שאר המשתתפים צועקים "לא מפחדים!", והמשחק מתחיל. אבל לפני שאתם באים לגעור בילדים שלא משחקים, כדאי לשים לב למקור המסקרן של המשחק, ולשאול את עצמכם מיהם בכלל אותם קדרים ואת מי הם באים לתפוס. אתם תגלו שמאחורי המשחק התמים מסתתר למעשה אחד הפוגרומים הקשים ביותר בתולדות עם ישראל.
המונח "קדר" נמצא כבר בתנ"ך ומוזכר בספר תהילים. המדרשים המאוחרים מימי הביניים הסבירו כי קדר מזוהה עם ישמעאל – כלומר, המוסלמים. אולם עד למאה ה-17, קדר היה עוד כינוי, אחד מיני רבים, אשר תיאר באופן כללי את המוסלמים עבור היהודים. השינוי המרכזי במעמדם של הקדרים הגיע עם אחד האירועים הטראומתיים ביותר בתולדות העם היהודי, שמדהים לחשוב כיצד הוא התגלגל בסוף למשחק ילדים – פרעות ת"ח ות"ט.
בדרך כלל כשמדברים על הפרעות הללו, נהוג לסווג אותן כתקופה של שנתיים, בשנים 1649-1648 שבהן פרעו האוקראינים בראשותו של בוגדן חמלניצקי ביהודי פולין באופן אכזרי במיוחד. זה כמובן נכון, אבל האמת היא שמדובר רק על חלק מסיפור המסגרת ששינה באופן מהותי את יהדות מזרח אירופה. הרקע לפרעות היה הניסיון של קבוצות מקרב האוקראינים לקבל עצמאות מידי הפולנים. הקבוצות הללו נקראו קוזאקים והיידמקים. חמלניצקי עצמו לא היה קוזאק מראשית הדרך, וראשית הקריירה שלו הייתה דווקא כמשרת בצבא הפולני. אולם באופן הדרגתי התחיל לחתור תחת הממלכה הפולנית, ובהמשך כשאציל פולני השתלט על רכושו, וכל ניסיונותיו לעתור לבית המשפט כשלו, הוא זעם על השחיתות של האצילות הפולנית.
אבל חמלניצקי זיהה עוד גורם בעייתי – היהודים, שבאותה תקופה היו בפועל מנהלי האחוזות של האצולה הפולנית, והיו מקורבים לשכבה שאותה חמלניצקי שנא מכל. בשנות ה-40 של המאה ה-17 החל חמלניצקי לאסוף סביבו עוד ועוד קוזאקים בדרך למרד בפולנים וביהודים. אבל חמלניצקי לא היה האוקראיני הראשון שניסה להילחם בפולנים. השינוי שהוביל להצלחת המרד וגם לפוגרום בקנה מידה יוצא דופן הייתה הברית שהוא כונן עם הטטרים, או כפי שהם השתמרו בכתבים היהודיים – הקדרים.
הטטרים בעברית מודרנית הם למעשה עמים שונים ממוצא טורקי שקיבלו עליהם את דת האסלאם. אחת הקבוצות הטטריות חיה בחצי האי קרים והקימה שם ישות פוליטית עצמאית בימי הביניים שזכתה לשם ח'אנות קרים. במאה ה-17 עמד בראש הטטרים מקרים אדם בשם ח'אן אסלאם השלישי, ואליו פנה חמלניצקי בבקשה לעזרה. הטטרים נחשבו לכוח צבאי מוצלח מאד, ואין ספק שהם היוו תוספת חשובה לקוזאקים האוקראינים. עם זאת, שיתוף פעולה עם האוקראינים היה גם מסוכן עבור הטטרים – הם פעלו באותה תקופה בחסות ובשיתוף פעולה עם האימפריה העות'מאנית, ופלישה ללא תיאום איתם הייתה עלולה לגרום למשבר דיפלומטי וצבאי.
ובכל זאת, החליט הח'אן לשתף פעולה עם חמלניצקי, תוך כדי שהוא מקבל יד חופשית לביזה בתוך פולין, ולמעשה לעשות ככל העולה על רוחו. הח'אן גם הכריח את חמלניצקי לחדש את הברית ואף לקח את בנו של מנהיג הקוזאקים בתור ערבות לקיום הברית. במהלך המרד של הקוזאקים והפוגרום ביהודים, הטטרים לקחו חלק מלא בכל שלב ושלב. התיעוד המרכזי לפגיעות הללו הוא בין היתר בספר הזיכרון "יון מצולה" שחיבר ר' נתן נטע הנובר. בספר זה מכונים האוקראינים "יוונים" (משום שהם שייכים לכנסיה האורתודוכסית, שהמחבר מזהה עם היוונים, בניגוד לפולנים הקתולים), ואילו הטטרים כאמור קיבלו את הכינוי קדרים.
ר' הנובר מתאר לא מעט ממעשי הפגיעה הקשים של אותם קדרים: הם אונסים נשים ונערות, ואף לוקחים נשים כשפחות וכפילגשים באופן קבוע. הם בזזו לא מעט רכוש יהודי, אבל מעל לכל – הם לקחו כמה יהודים שרק יכלו בשבי ובתור עבדים. למעשה, לפי המתואר בחיבור, בכך נבדלו הטטרים/קדרים מהאוקראינים. המהות של הפגיעה האוקראינית ביהודים הייתה המרת דת כפויה וכן רצח ופגיעה אלימה. הטטרים אמנם היו אלימים מאד כלפי היהודים, ובוודאי לא נמנעו מלפגוע בהם, אך הם לא ניסו להמיר את דתם. הרצון של הח'אן הטטרי היה בעיקר להגדיל את המשאבים של הח'אנות שלו. לכן המטרה העיקרית הייתה לשבות יהודים שלאחר מכן ייפדו על ידי הקהילות. ר' הנובר אף מתאר שבכמה קהילות שבהן הייתה מתקפה משולבת של האוקראינים והטטרים, העדיפו היהודים לרוץ אל הטטרים מאשר לחכות לאוקראינים. לדברי המתואר בחיבור, היהודים אמרו "אם אנו נמתין עד שיבואו היוונים [אוקראינים] לעיר יעשו בנו כלה ונחרצה, או יכריחונו להמיר דתנו חלילה, מוטב לנו שנלך אל מחנה הקדרים [טטרים] בשביה, כי ידענו אחינו בית ישראל שבקונסטנטינא ושבשאר קהילות תורקיא רחמנים גדולים הם ויפדו אותנו בממון".
ואכן כך היה – הטטרים שבו המוני יהודים במזרח אירופה, חלקם היו עבדים וחלקם נפדו על ידי הקהילות היהודיות השונות. הח'אן הטטרי עצמו לא הראה בהכרח נאמנות לחמלניצקי – בשנת 1649 הוא התחיל לשאת ולתת עם הפולנים על שיתוף פעולה נגד הקוזאקים, ובהמשך הפך לגורם "ניטרלי", ובכל מקרה הפסיק לחלוטין כל שיתוף פעולה עם הצד האוקראיני. עם זאת, מעשיהם של הטטרים והצבאות החזקים שלהם, והעובדה שהצליחו לקחת בשבי המוני יהודים, הותירו אימה רבה על יהדות מזרח אירופה לאורך דורות. הקדרים הפכו לשם נרדף לצבא חזק וכובש. לא ברור לגמרי מי המציא את המשחק "הקדרים באים" ועשה את החיבור בין הזיכרון ההיסטורי של יהדות מזרח אירופה לבין משחק ילדים תמים, אבל בפעם הבאה שאתם רוצים שהילדים שלכם ישחקו בחוץ – כדאי לשים לב על איזה סוג משחק מדובר.