בלוג

בדרך הארוכה במונית מרוסיה, בדרכם לעיר הולדתו, הטיל בנימין זר את הפצצה: "כשנגיע למשהד", הוא אמר לשרה, ארוסתו הטריה, "אמי תיתן לך תליון, אותו תהיי חייבת לענוד, אחרת החיים שלנו יהיו בסכנה". האפיזודה הזו התרחשה בשנות ה-1920. מספר חודשים לפני כן, אביו של בנימין, סוחר פרוות מהעיר משהד, אירן, בשם יעקב זר, התארח אצל הקהילה היהודית בעיר הרוסית מור (שבינתיים הספיקה כבר להימחק מהמפה) במסגרת עסקיו. לאחר תפילת ליל שבת, הבחין יעקב בנערה טובת מראה – שרה. בליבו גמלה החלטה – לבקש את ידה עבור בנו, בנימין. אחרי היכרות קצרה, בנימין ושרה התארסו. אולם לשרה היה תנאי אחד לבעלה לעתיד[…]

כששושנה מנדל, מומחית בשימור פריטי טקסטיל היסטוריים, קיבלה לידיה מארכיון ומוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור בירושלים את הגלימה והפאה המקוריים ששימשו את השחקן שלמה מיכואלס בתפקיד הראשי בהצגה "המלך ליר" בתאטרון היהודי במוסקבה לפני כמעט 90 שנה – נשימתה נעתקה. עד גיל 10 התגוררה מנדל במתחם התיאטרון הממלכתי היהודי במוסקבה. היא הייתה בת יחידה להוריה, שעבדו בתיאטרון,  בשנת 1956 השתקעה משפחתה של שושנה בישראל, במסגרת עליית גומולקה. על סופם הטראגי של התיאטרון ומייסדיו, ביניהם גם על הרצח של מיכאולס, היא שמעה רק בבגרותה. ממרחק הזמן אפשר לומר שבכל הנוגע לזיכרון יהודי, העיקרון הוא פחות או יותר כזה: תאמרו לי לאיזו[…]

מאז שמוזיאון בית התפוצות הישן הוקם בשנת 1978 ריחפו בין כתליו רוחותיהם המיתולוגיות של המייסדים: אבא קובנר, ד"ר נחום גולדמן, ד"ר מאיר וייסגל ועוד רבים וטובים. כולם גברים, לא עלינו, כולם ממוצא אשכנזי, רחמנא ליצלן, וכולם חסידים אדוקים של הסיפור היהודי הישן. ומהו הסיפור היהודי הישן? תצוגת הקבע הישנה של המוזיאון התחילה בשער טיטוס וחורבן בית שני, והסתיימה כעבור אלפיים שנות גלות דוויה, במוראות השואה ובשיבת ציון. הסגנון היה מרחיב דעת, אך עם זאת כבד, דידקטי ובעיקר דיכוטומי. מחורבן לתקומה, מגלות לגאולה, מיגון לשמחה. במובן מסוים, קברניטי המוזיאון הישן המשיכו מסורת יהודית סיפורית עתיקה, שהשפיעה גם על הוליווד. סיפור על[…]

במשך יותר מ-50 שנה עיטר את קיר סלון דירתם של מקס פוקס ואשתו נעמי, באפר איסט סייד, ניו-יורק, צילום ממוסגר בו נראה חייל אמריקאי עטוף בטלית, מתפלל בפני קבוצת חיילי בעלות הברית, בלב שדה שומם, מול חורבות בית כנסת עתיק. את הצילום משלים כתב NBC שמושיט מיקרופון לפני החייל. מאחור מציצים ענני מלחמה שחורים. כשבנותיו של מקס פוקס, החייל מהתמונה, ביקשו ממנו שיספר להן על הצילום, הוא נהג להתחמק בתירוצים שונים, בדיוק כפי שנהג להתחמק כשהן ביקשו ממנו למשש את הרסיסים בחזהו, מזכרת חיה מאותו יום היסטורי, ה"D-DAY", בו פלשו בעלות הברית לנורמנדי. בהיסטוריה של העולם החופשי יום הפלישה לנורמנדי[…]

שמה נישא בחיל ורעדה על שפתותיהן של נשים יהודיות מרוקאיות, קברה בעיר פאס משמש גם כיום, כמעט 200 שנה אחרי מותה, כמוקד עלייה לרגל של אלפי מאמינים, ומאז מותה נכתבו אודותיה מאות יצירות – פיוטים, קינות, חיבורים אקדמיים, וספרים שתורגמו לשפות רבות. אבל מי הייתה באמת סוֹל "סוליקא" חַג'וּאֵל? נערה פוחזת שעשתה טעות אחת יותר מדי ושילמה עליה בחייה או קדושה מעונה ויפהפייה עוצרת נשימה, שתסבוכת רומנטית הובילה להוצאתה להורג בעריפת ראש בגיל 15, בעוון "רידה" (כפירה באיסלאם)? על דבר אחד אין עוררין. סול חג'ואל אכן הוצאה להורג בידי השלטונות המוסלמים. התאריך המוסכם בקרב החוקרים, ובעיקר על פרופסור ז'ולייט חסין[…]

בעיית האינדוקציה הטרידה את מנוחתם של מדענים רבים לאורך ההיסטוריה. אם אתם רואים ברבור לבן ועוד ברבור לבן  – האם בהכרח כל הברבורים לבנים? כיצד ניתן לקבוע טענה מדעית תקפה על סמך מספר תצפיות, רבות ככל שיהיו? ואולי בתצפית המיליון ואחת התוצאה תהיה הפוכה? הברבור השחור, שהתגלה באוסטרליה במאה ה-17, והוכרז בשנת 1973 כציפור הלאומית של היבשת הרחוקה, משמש בעולם המדעי כמטפורה נפוצה המצביעה על חולשתה של בעיית האינדוקציה. מדענים רבים ניסו לספק פתרונות לבעיית "הברבור השחור". אחד מהם היה קארל פופר, פילוסוף המדע החשוב ביותר במאה ה-20. פופר, בן למשפחה יהודית וינאית שהמירה את דתה, הציע לחשוב על בעיית[…]

לפעמים, כשסיפור הוא כל כך יוצא דופן ופנטסטי, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לוודא את נכונותו. אז כשראיינתי לפני מספר שנים את יהודית פולגר בבית קפה בבודפשט, הייתי חייב לשאול – האם נכונה השמועה שהיא בעצם מעולם לא הייתה בבית הספר? היא אישרה שהיא, כמו שתי אחיותיה הבוגרות יותר, נכחו בבית הספר פחות משבוע בשנה, רק כדי לעבור את הבחינות. בגן הילדים הייתה מעט יותר. סיפורה של פולגר ואחיותיה שבה את הדמיון של רבים ברחבי העולם מאז שנות השמונים. הילדה שטופחה מילדות להיות אלופת שחמט, בשיטה חינוכית מעוררת מחלוקת שהגה אביה, הוכיחה את כל התאוריות אותן ניסו להוכיח באמצעותה. היא[…]

יום חורפי של תחילת ינואר. השנה היא 1880. ג'ושוע נורטון יוצא לטיול היומי שלו ברחובות סן פרנסיסקו, מצויד בחליפה צבאית מעוטרת מדליות, חרב גדולה, ועל ראשו כובע עם נוצות יען. לצדו פסעו שני כלביו, באמר ולזרוס, שליוו אותו לכל אשר הלך. כשהגיע נורטון לפינת הרחובות דופון וקליפורניה, ולא לפני שהצדיע בחזרה למספר אזרחים מעריצים שנקרו בדרכו, התמוטט על המדרכה ומת. אֶבל כבד ירד על "המדינה המוזהבת", הלא היא קליפורניה. "המלך מת", הכריזה הכותרת הראשית של ה"סן פרנסיסקו כרוניקל". העיתון המתחרה, "סן פרנסיסקו בולטין" הקדיש כתבה של 34 אינצ'ים על חייו של נורטון. "הקיסר איננו", קונן פובלציסט בכיר, "ואין אף אזרח[…]

פתאום, בעיצומה של שממת הקורונה, המוזיאון קיבל חיים חדשים. אחרי שהיה סגור ארבעה חודשים לקהל בהוראת משרד הבריאות ונפתח מחדש תחת הגבלות מחמירות וקשות, נדמה היה שהדבר האחרון שעובר בראשם של הורים וילדים הוא ביקור במוזיאון. אבל רעיון אחד מקורי, הברקה רגעית שמיד הפכה לגיוס כללי של צוות העובדים ויציאה לאור תוך פחות משבועיים. כך, במהלך חודש אוגוסט האחרון התחפש מוזיאון העם היהודי לנמל תעופה. הלובי הוסב לאולם מקבלי הנוסעים הטסים לחו”ל, וקומת האגף החדש – גלריות תערוכת ”הומור יהודי סביב העולם”  וגלריית היכל בתי הכנסת, “הללו-יה! כינוס, תפילה, לימוד” היוו היעד אליו מגיעים הנוסעים לאחר הטיסה. ל”יעד” זה הצטרפו[…]