לב דוידויץ ברונשטיין שנולד בשנת 1879 באזור אוקראינה של ימינו, היה יכול להיות עוד אחד ממאות אלפי היהודים שחיו בשטחי רוסיה הצארית. יתכן שעם מסלול חיים שונה רק במעט, ברונשטיין היה הופך לפעיל ציוני, כמו ראשי התנועה הציונית שהפכו למנהיגים לעתיד של מדינת ישראלית שנולדו וגדלו באותו אזור ובאותן שנים. אבל ברונשטיין בחר במסלול אחר – פופולרי הרבה יותר מהרעיון הציוני בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 – מרקסיזם, וברחבי העולם הוא ידוע ומוכר בשם המחתרת שלו – לב טרוצקי.
עיקרי הביוגרפיה של טרוצקי ידועה ומוכרת: הוא נחשב לאחד מראשי המשטר הסובייטי ולחביבו של לנין, אך לאחר מותו, סטאלין השתלט במהרה על המנגנון והדיח את טרוצקי, שנאבק במשך שנות ה-20 בסטאלין ואנשיו עד שב-1929 הוגלה, נדד בין כמה מדינות עד שבשנת 1940 התנקשו בו שליחיו של סטאלין בדירת המסתור שלו במקסיקו. אולם במקביל לחייו הפוליטיים, חייו האישיים של טרוצקי היו סוערים לא פחות, מלאי תהפוכות ופרטים ביוגרפיים מפתיעים ליהודי-רוסי שנולד בסוף המאה ה-19.
למעשה, את החשיפה שלו לרעיון המרקסיסטי היה חייב טרוצקי ליהודייה אוקראינית בשם אלכסנדרה סוקולובסקיה, שהייתה מבוגרת ממנו בשבע שנים ובשנת 1898 הייתה לכך משמעות – טרוצקי עוד היה פעיל זוטר מאד, בן 21 בלבד, שעסק במאבקי פועלים ברוסיה ואילו היא בת 28 שהכירה היטב את התיאוריות המרקסיסטיות ואת הרעיונות של מרקס ואנגלס על מדינה שבה הפועלים ישלטו. טרוצקי הצעיר נשפט על מעשיו החתרניים ובמאסר הכיר את סוקולובסקיה והשניים נישאו בשנת 1899. למרות שהשניים הצהירו על עצמם כאתאיסטים גמורים הם בחרו להתחתן בטקס יהודי אורתודוכסי. קשה להאמין שהם בחרו בחתונה דתית רק כדי לרצות את סבא וסבתא, אלא אפשר להניח שרצו לתת לנישואים שלהם תחושה של מהוגנות בפני המשטר – הבחירה בטקס יהודי מסורתי נתנה תחושה שהשניים עסוקים בבניית משפחה ופחות בפעילות חתרנית וכך היו זכאים להישלח לגלות בסיביר יחד, להקים משפחה ולהביא לעולם שתי בנות. כמו טרוצקי וזוגתו היו עוד לא מעט יהודים שראו פתרון אחד לבעיה היהודית – היטמעות מוחלטת באוכלוסייה וקבלת הרעיון של מרד מעמדי ושלום עולמי בין פועלי כל העולם.
כעבור שלוש שנים, טרוצקי הצליח להימלט מסיביר והחל לנדוד באירופה. בתקופה זו הוא גם אימץ את כינויו המפורסם, והכיר בפריז את מי שעתידה להיות אשתו השנייה – נטליה סדובה, הפעם לא יהודייה. סדובה התאהבה במנהיג הצעיר והכריזמטי, שהקדיש יותר זמן לפוליטיקה מאשר לאישה שחיזרה אחריו, אך תוך זמן קצר גם הוא התאהב בה, והתגרש מסוקולובסקיה, איתה שמר על יחסים טובים, והשניים המשיכו להתכתב באופן תכוף ולדאוג לילדים ולנכדים שלהם.
טרוצקי הפך לכוכב בין המהפכנים הקומוניסטים, למרות שבתחילת הדרך לא צידד בסיעה הבולשביקית של לנין, אלא דווקא במנשביקים אשר למרות שהיו סוציאליסטים נחשבו לימנים יותר בהשקפותיהם, ולא שללו שיתוף פעולה עם מפלגות אחרות ברוסיה. רק עם מהפכת אוקטובר 1917 הצטרף טרוצקי בהתלהבות ובאופן מלא לבולשביקים והודה כי לנין צדק ברעיונותיו. בקרב המנשביקים נחשב טרוצקי תמיד לגורם זר – הוא פלרטט לא פעם עם הבולשביקים וחשב כי לנין הוא דמות חשובה. נוסף על כך טרוצקי היה כאמור יהודי, ובקרב המנשביקים היו לא מעט אנטישמים. האנטישמיות לא נעלמה גם אחרי שטרוצקי הצטרף לבולשביקים, ובימי מלחמת האזרחים, עד לשנת 1920, היו לא מעט כרזות של "הצבא הלבן" שנלחם בבולשביקים, שבהן כיכבה דמותו של טרוצקי כמעין שד יהודי-קומוניסטי.
אולם למרות שצבר לא מעט הצלחות וכישלונות כאחד מראשי הבולשביקים, טרוצקי לא העריך נכון את ההתנגדות של סטאלין אליו, ובשנת 1929 הוא יצא לגלות לאחר שהמנהיג השתלט על מנגנוני השלטון. הוא נדד בין טורקיה, צרפת ונורבגיה – שם נכלא בעקבות התערבות של סטאלין. באופן בלתי צפוי, צצה בשנת 1936 דמות חדשה ומפתיעה שעתידה הייתה לשנות שוב את חייו של טרוצקי – האמן המקסיקני דייגו ריברה.
ריברה היה כבר אמן מפורסם במקסיקו, ואף הספיק לבקר בברית המועצות. הוא הושפע עמוקות מהרעיון המרקסיסטי, והתרשם מאד מהאופוזיציה של טרוצקי לסטאלין. ריברה ראה בטרוצקיזם את ההתגלמות האמיתית של הסוציאליזם – חובק אומה, עם להט מהפכני, וללא סממני הטרור של סטאלין. ריברה היה מקובל אצל נשיא מקסיקו ובשנת 1937 הוסכם שטרוצקי יעבור למקסיקו.
ריברה לא ידע שהוא מכניס למקסיקו את מי שיהפוך המאהב המפורסם ביותר של אשתו, פרידה קאלו, שחיה באותן שנים תחת הצל של בעלה שהיה מבוגר ממנה באופן משמעותי, והיה דמות מוכרת בעולם האמנות והפוליטיקה, שמצדו גם ניהל רומן עם אחותה של רעייתו, כריסטינה. קאלו לעומת זאת עוד לא נחשבה לציירת מוערכת והייתה כרוכה אחרי בעלה.
לתוך הסבך הזה נכנס טרוצקי שיחד עם אשתו, נטליה סדובה, הגיע למקסיקו וזכה להגנת השלטון. המפגש עם פרידה קאלו, אשתו של חברו החדש סחרר אותו. השניים התאהבו, כתבו אחד לשנייה באופן תכוף וניהלו רומן סוער. כמו ריברה, גם טרוצקי היה מבוגר מקאלו באופן משמעותי, והיא אף נהגה לכנות אותו "הזקן". במשך כמה חודשים השניים התראו מאחורי הגב של ריברה וסדובה. אבל בעוד שריברה לא חשד בכלום, אשתו של טרוצקי הבינה מה מתרחש ושקעה לדיכאון עמוק. תוך כמה חודשים הרומן נגמר. טרוצקי חשש לגורלה של נטליה אך גם ידע כי אם הרומן יתגלה לריברה, שהיה מוכר כבעל מזג חם במיוחד, הוא עלול לפגוע בו. ברמה האישית פחות, התעורר חשש אמיתי שאם הרומן יתגלה, התנועות הטרוצקיסטיות במקסיקו, ארה"ב ואירופה עלולות להינזק קשות.
בינתיים דאג סטאלין לחסל את שאריות המשפחה של טרוצקי: אשתו הראשונה הוצאה להורג בשנת 1938 והבת המשותפת שלהם (אחת נוספת מתה לפני כן ממחלה) "נעלמה" באירופה. גם צאצאים ונכדים של טרוצקי מנטליה, אשתו השנייה, שנותרו בברה"מ הועלמו. היו כמה שהצליחו להימלט וכך, על אף שטרוצקי נרצח ב-1940 בביתו במכסיקו סיטי על ידי סוכן המשטרה החשאית של סטאלין בעזרת דוקרן קרח, כמה מנכדיו וניניו עדיין בחיים לא רק ברוסיה ומקסיקו – אלא גם בישראל.
