כששומעים את סיפורה של דהיה אל כהינה, השאלה הראשונה שמהדהדת באוויר היא – איפה ועדת ביטון כשצריך אותה? הנה לנו אישה יהודייה ממוצא מזרחי, שעומדת בראש שבט בֶּרְבֵּרִי מצפון אפריקה, לוחמת נחושה ואכזרית מחד ומנהיגה רחומה ששחררה אלפי עבדים לחופשי מאידך. בקיצור, גירסא יהודית מושלמת לחאליסי מ"משחקי הכס", שחמקה לנו לגמרי מהרדאר הלאומי.
דהיה אל כהינה חיה בצפון אפריקה בסוף המאה ה-7 לספירה. במקורות המוסלמים היא מתוארת כ"שחורת עור, עם רעמת שיער גדולה ועיניים ענקיות". ההיסטוריון נחום סלושץ שהוקסם מדמותה וערך בעקבותיה מסע בצפון אפריקה תיאר אותה כ "יפה כסוס וחזקה כמתגושש, בת מדבר אמיתית, בריאה וקלה ברגליה, רוכבת מצוינת וקולעת אל המטרה בלי להחטיא". לפי סלושץ פירוש השם "דהיה" הוא יהודית ומשמעות "אל כהינה" הוא – ממשפחה של כהנים.
דהיה השתייכה לשבט בֶּרְבֵּרִי–יהודי-מורי מאזור מאוריטניה של היום, שעמדה בראש ההתנגדות לפולשים המוסלמים מבית אומיה שהתפשטו מערבה לארצות המגרב במאות ה-7 וה–8 לספירה. המאורעות הקשורים בשמה התרחשו בין השנים 687 -697 כשחסן בן נעמן – שר צבאו של הכליף עבד אל מלך – התקדם לכיוון קרתגו (כיום תוניסיה) במטרה לכבוש אותה. המצביא הערבי, שעמד בראש צבא בן ארבעים וחמישה אלף חיילים, התכונן לכל תרחיש, רק לא לכזה שבו תתייצב מולו אישה בראש צבא של שבטים בֶּרְבֵּרִים.
דהיה הושיטה יד לשלום. אולם המצביא המוסלמי סרב להושיט יד חזרה, אלא אם כן תכיר הלוחמת היהודיה באדנותו של הכליף ותאמץ את דת האיסלאם. דהיה דחתה בבוז את האולטימטום שהוצב לה. על פי סלושץ, אל כהינה הייתה צאצאית של משפחת כהנים שגורשו מיהודה בידי פרעה נכו השני מלך מצריים בתקופת מלכות יאשיהו. כהינה לא התכוונה להירשם בדפי ההיסטוריה המשפחתית כמי שאחראית לגירוש נוסף, וכמובן לא העלתה בדעתה להתאסלם. "בדתי נולדתי ובדתי אמות" ענתה בתמציתיות לדרישתו של המצביא המוסלמי וניגשה לחשל את חרב הפלדה הקרתגית שלה.
מכל קצות המגרב הגיעו שבטים בֶּרְבֵּרִים ללחום לצדה של כהינה ואחרי קרב מתיש נחלה המלכה היהודיה ניצחון מזהיר על צבאות המוסלמים. חסן, שר הצבא המבויש, נאלץ לברוח עם מה שנשאר מגדודיו לערבות טריפולי, שם הודיע לכליף על מפלתו. ברדיפה אחרי חייליו הגיעה כהינה עד לקרתגו, והתמנתה לשליטת העיר.
כיאה לקצינה וג'נטלמנית, כהינה שילחה לחופשי את כל השבויים, למעט אחד – ח'אלד בן יזיד, אותו אימצה לבן, נוסף לשני בניה האחרים: האחד בֶּרְבֵּרִי והאחר יווני. מסתבר שדהיה הייתה שובבה לא קטנה. על פי סלושץ היו לה שלושה בעלים ש"אולצו" לספק את רעייתם שהייתה "מכורה לאהבת בשרים בכל מזג נעוריה הבוער".
חלפו חמש שנים עד שחסן התאושש מהנזק שהסבה המלכה היהודיה לצבאו. הפעם לא עמד לה כוחה של דהיה והמצביא המוסלמי, יחד עם כוח לוחמים גדול יותר, כבש את קרתגו. על פי אלי אשד, עורך המגזין "יקום תרבות", בנוסף לכל מעלותיה, כהינה ניחנה גם בכישרון של חוזת עתידות. אשד כותב שכהינה חזתה מראש את מפלתה, ולכן יעצה לבנה המאומץ יחד עם שני בניה האחרים לחצות את הקווים ולהצטרף אל האוייבים המוסלמים. היא עצמה סירבה להיכנע לכובשים ונקטה במדיניות של "אדמה חרוכה", כאשר הורתה ללוחמיה להשמיד את כל היבולים, הרכוש, הבקר והצאן באדמות מהם נסוג צבאה.
אחרי שהותירה אחריה שובל של אש בן מאות קילומטרים שלחה כהינה יד בנפשה והטילה את עצמה לבאר עמוקה. המוסלמים הוציאו את גופתה, כרתו את ראשה ושלחוהו אחר כבוד לכליף. הבאר בה התאבדה כהינה נקראת עד היום "באר הכהינה".
יש לציין כי לא כל החוקרים מצטרפים למסקנות המחקר הנחרצות של סלושץ. חלקם, כמו פרופסור שלמה זנד, טוענים כי מקורה הגניאולוגי של דהיה אל כהינה אינו ממשפחת כהנים מיהודה, אלא משבט בֶּרְבֵּרִי שהתגייר וזנד ליהק את דהיה בספרו "מתי ואיך הומצא העם היהודי" כלא פחות מהמקור הגנטי של כל יהדות צפון אפריקה. חוקרים אחרים מטילים ספק באמיתותה ההיסטורית של המלכה היהודיה וטוענים שהמקורות אודותיה הם אגדות עם.
אגדה או אמת, הסיפורים אודות גבורתה של דהיה אל כהינה עוררו עמים רבים לדרוש נתח מדמותה המיתית. המוסלמים שנלחמו מולה טענו שלאחר תבוסתה היא התאסלמה, והציגו אותה כדמות מוסלמית קלאסית ששימשה אות ומופת. הבֶּרְבֵּרִים גם כן ראו בה גיבורה מקומית, ואפילו הצרפתים השתמשו בדמותה כשהשוו אותה לגיבורה הלאומית שלהם – ז'אן דארק, שלחמה באנגלים ושבדומה לדהיה נפלה בידי אויביה.
דמותה של דהיה שימשה השראה גם ללוחמי המחתרת היהודית באלג'יר בראשות ז'וזה אבולקר. אמו, היוצרת ברת בנישו אבולקר, כתבה מחזה על הגיבורה היהודיה. בנישו לא הייתה היחידה שכתבה על הלוחמת היהודיה. יצירות ספרותיות רבות נכתבו בצלמה ובדמותה של כהינה. הידועה מכולן היא "אטלנטיס" מאת הסופר הצרפתי פייר בנואה, שמספר את סיפורה של מלכה שעומדת בראש שבט בֶּרְבֵּרִי אבוד והופכת את מאהביה הרבים לפסלים חיים. בנוסף, זכתה דהיה לפרק שלם בסדרת הפנטזיה האמריקאית "זינה הנסיכה הלוחמת". למרבה הצער והפליאה, דווקא בישראל, למעט הסופרת לימור שריר שכתבה אודותיה מספר פרקים בספרה "סודות מרקש", דמותה של דהיה אל כהינה נותרה באלמוניותה. השאלה אם מישהו ירים את הכפפה ויהפוך את סיפורה של הלוחמת היהודיה ליצירה שהולמת את מידותיה, עדיין מונחת לפתחנו. אנחנו, לכל הפחות, תרמנו את חלקנו הצנוע.