היהודים היו חלק בלתי נפרד מתולדותיה של התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, וממאבקם של השחורים באמריקה לשוויון זכויות. הרב אברהם השל צעד לצדו של מרטין לותר קינג; עורכי הדין ג'ואל שפינגרן ושמואל ליבוביץ (ואחרים) הובילו מאבקים משפטיים פורצי דרך; אמנים, כמו בוב דילן, הצליחו להוציא המונים להפגנות; וחשובים לא פחות, המוני פעילים לא מפורסמים שצעדו והפגינו עבור בני ארצם. חלקם, כמו מייקל שוורנר ואנדרו גודמן, אפילו שילמו על אידיאלים אלה בחייהם.
הנשיא אובמה התייחס למעורבותם של היהודים בסוגיית שוויון הזכויות כאל "תיקון עולם". מהרבה בחינות שימש עבורם המאבק כדרך להנצחת תולדות עמם, המלאות ברדיפות ואפליה, וכאפשרות אישית עבורם לקיים את הצו המקראי "וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם".
אחד מגיבוריה הראשונים – שנשכח במידת מה – של התנועה לשויון הזכויות, לא היה כלל עורך דין וגם לא אקטיביסט. הוא היה איל עסקים ששמו יוליוס רוזנוולד. נולד באילינוי בשנת 1862, וטבע את חותמו כסוחר יצירתי ופורץ דרך. בהתחלה קידם עסק משפחתי מצליח לבגדים, ומשם עבר להשקיע בחברת הזמנות בדואר, סירס ורובוק. יותר ממאה שנה לפני אמזון, הונו של רוזנוולד נאמד ב- 400 מליוני דולרים.
רוזנוולד ביקש לעצמו עשייה משמעותית עם ההון העצום שצבר. הוא הושפע עמוקות משיעורי המוסר של הרב אמיל הירש משיקגו והתחיל ליישם את נסיונו העסקי העצום בתחום הפילנתרופיה, בהתחלה בתמיכה בארגוני רווחה יהודיים.
בשנת 1910 רוזנוולד קרא את ספרו המונומנטלי של בוקר וושינגטון, "לגדול מתוך העבדות" – והספר ומחברו שינו כליל את נתיב מסע חייו. הוא נסע לפגוש את וושינגטון בטסקיגי, אלבמה, עם אשתו אוגוסטה והרב הירש. הם ביקרו את וושינגטון במכון טסקיגי (כיום אוניברסיטת טסקיגי), שם התרשם רוזנוולד מאד מהאמביציה של סטודנטים שחורים צעירים ומהצוות האקדמי, והזדעזע מתנאי החיים של השחורים בדרום. הוא כתב "האימה שבאפליה גזעית פוגשת את היהודי בעוצמה רבה יותר מאשר לבנים אחרים, בשל מאות שנים של רדיפה שממנה סבלו, ועדיין סובלים, היהודים".
רוזנוולד תרם מיד כסף לרכישת נעליים לסטודנטים נזקקים, אבל בתוך שנתיים כבר יסד קרן שהקימה בתי ספר בכל רחבי הדרום. במשך עשרים שנה הוא מימן יותר מ 5,300 בתי ספר כאלה, וברבים מהם גם בנה בתי מגורים למורים כתמיכה נוספת בבית הספר.
הוא לא היה רק נדבן בתחום החינוך, אלא תמך גם בפעיל הזכויות אזרח ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז במאמציו להגנה חוקית ולזכויותיהם הפוליטיות של השחורים באמריקה. וושינגטון ודו בויז אמנם היו יריבים פוליטיים בקרב הקהילה האפריקאית-אמריקאית, שכן וושינגטון דגל בהשכלה ובהתקדמות כלכלית ואילו דו בויז התמקד בשוויון זכויות – אבל רוזנוולד החליט לא לבחור צד, ומימן את שניהם.
בנוסף, רוזנוולד בנה דיור ציבורי לאוכלוסיה השחורה של שיקגו. הוא הורה שחלק מנכסיו חייב להיות מושכר לבעלי עסק שחורים, ונאבק להבטיח נכסים לשחורים בשיקגו המשוסעת גזעית (אם כי לא באופן רשמי). בדרום ארצות הברית הוא הקים חנויות באזורים שבהם עסקים סירבו לתת שירות לשחורים.
דו בויז כתב עליו "הוא היה יותר מנדבן. הוא היה מבקר נוקב אך עדין של הדמוקרטיה הגזענית שלנו".
חייו של רוזנוולד וידידותו עם בוקר וושינגטון הונצחו בסרטה התיעודי של אביבה קמפנר "רוזנוולד" בשנת 2015.