תסתכלו טוב טוב על האיש שיושב לפניכם ברכבת הצפופה, זה שפינה עכשיו את מקום הישיבה שלו לאישה בהריון, בעודו מפזר חיוכים לכל עבר. נכון שהוא נראה כאילו הרגע שלפו אותו ממדור הלכות ונימוסים של חנה בבלי? כל כך אדיב, נדיב ושופע טוב לב.
עצה שלנו. אל תלכו שולל אחרי מראה העיניים. הוא עלול לשקר. רוב הסיכויים שמאחורי החזות של מריה תרזה המקומית, מסתתר סדיסט מרושע שבהינתן התנאים המתאימים לא יהסס להפעיל נגדכם אלימות מהזן האכזרי ביותר.
"הייתי אמור להיוולד בקהילה היהודית דוברת הגרמנית בפראג, ולהיחנק כעבור 10 שנים באחד מתאי הגזים באושוויץ", כתב סטנלי מילגרם בהיותו בן 28, "כיצד נולדתי בבית החולים בברונקס? את זה לעולם לא אבין".
השנה היא 1961 וכמו יהודים רבים, גם עיניו של סטנלי מילגרם, בן למהגרים ממזרח אירופה וחוקר מבריק לפסיכולוגיה חברתית מאוניברסיטת ייל, היו נשואות לבית העם בירושלים. כמוהם גם הוא הביט בתימהון בקוביות הזכוכית האטומה, בתוכה ישב האיש הגנרי ביותר שתוכלו לדמיין. ממושקף, כחוש, אודיסאה לאפרוריות שגרתית ולסתמיות גנרית.
סטנלי מילגרם שאל את עצמו את אותה שאלה ששאלו כולם: איך יכול להיות שהאיש הזה, אדולף אייכמן, שנראה כמו פקיד שומה במס הכנסה, עמד בראש מנגנון ההשמדה הזדוני ביותר שידעה האנושות?
את הדיווחים ממשפט אייכמן צרך מילגרם, שנולד השבוע לפני 87 שנים, מפי לא אחרת מאשר הפילוסופית הפרובוקטיבית חנה ארנדט, שסיקרה מטעם הניו-יורקר את "הבדיחה הזאת", כפי שכינתה את המשפט.
קולמוסים רבים קיפחו את חייהם אודות "הבנאליות של הרוע", הפרויקט הידוע של ארנדט לנרמול הרוע הספציפי של הנאצים כלפי היהודים והצגתו כסוגיה כלל אנושית. אבל אם נתעלם לרגע מהסגנון המלגלג והעדר החמלה שארנדט הפגינה כלפי העדים-ניצולים במשפט, אין ויכוח על כך שהאינטלקטואלית היהודייה העלתה שאלה חריפה אודות סוגיית הרוע: האם אייכמן אכן היה סך הכול "בורג במערכת", אדם פשוט ורגיל שכל אשמתו הייתה צייתנותו העיוורת? והאם את הג'נוסייד השיטתי והאכזרי ביותר בתולדות האנושות הייתה יכולה לחולל כל אומה – לאו דווקא הגרמנים – ולא דווקא בהכרח נגד יהודים?
סטנלי מילגרם החליט לבדוק אמפירית את התיאוריה של ארנדט.
שלושה אנשים היו מעורבים בניסוי המפורסם של מילגרם שנערך באוניברסיטת ייל בשנת 1963. "החוקר", "המורה" ו"התלמיד/קורבן". "המורים" היו אנשים רגילים שהתנדבו להשתתף במחקר. "התלמידים" היו שחקנים שהונחו לשתף פעולה. ה"מורה" קיבל הנחיה מהחוקר ללמד את ה"תלמיד" זוגות של מילים שעליו לשנן. לאחר מכן היה עליו לבחון את התלמיד. על כל טעות של התלמיד, הונחה המורה ללחוץ על כפתור שיעביר זרם של 45 וולט לגופו של התלמיד, כעונש על הטעות. בכל טעות נוספת, על המורה היה להגביר את עוצמת הזרם בהדרגה על פני סולם שהגיע עד ל-450 וולט.
רק כדי לסבר את האוזן, לפני הניסוי ערך מילגרם סקר בקרב פסיכולוגים אמריקנים ששיערו כי רק 1.5% מהאנשים יגיעו עד 450 וולט. ולהלן התוצאות: כל "המורים" שהשתתפו בניסוי הגיעו עד 300 וולט, ולמרות 13 הזדמנויות למחות ולקטוע את הניסוי, הם המשיכו לתת מכות חשמל ל"תלמידים", וזאת חרף הצרחות והתחנונים של האחרונים שנשמעו בבירור מהחדר השני. אבל שימו לב לנתון המדהים הבא: 65% מ"המורים" הגיעו עד הזרם המקסימלי של 450 וולט. דהיינו הלכו עד הסוף.
מילגרם המופתע ניסה ללמד זכות על המין האנושי, ובניסויים הבאים שערך הוא הציב את המורה והתלמיד באותו חדר, כדי שהמורה יחוש מקרוב את תוצאות מעשיו, אבל למרות זאת עדיין 40% מ"המורים" הגיעו ל-450 וולט.
במשך עשור ביצעו מילגרם ועמיתיו אינספור מחקרי המשך ובהם בדקו וריאציות שונות על התהליך (למשל, ההבדל במידת הציות כאשר החוקר נמצא בחדר לעומת כשהוא משוחח עם המורה בטלפון, ההבדל במידת הציות כאשר המחקר מתבצע באוניברסיטה מכובדת לעומת בניין משרדים מתפורר ועוד). לימים, נבדקו כל המחקרים האלו במטא-אנליזה ונמצא שמעבר לכל התנאים השונים של זמן ומקום, אחוז האנשים שמגיעים לרמה הגבוהה ביותר של עוצמת זרם חשמלי, כלומר, מפגינים ציות עיוור, גם כשהם חרדים לתוצאות מעשיהם וחשים ספקות, נע סביב אותו אחוז – 65%.
"על סמך הצפייה באלפי ניסויים ובהתאם לאינטואיציה האישית שלי", סיכם מילגרם את מסקנתו העגומה מהניסויים שערך, "אין לי ספק שאם תוקם מערכת של מחנות השמדה בארצות הברית, מהסוג שראינו בגרמניה הנאצית, ניתן יהיה למצוא מספיק כוח אדם למחנות אלו בכל עיירה אמריקאית ממוצעת".
עכשיו תסתכלו שוב טוב טוב על האיש שפינה את מקומו לאישה בהריון ברכבת הצפופה, ותדמיינו אותו משתתף בניסוי של מילגרם. עם יד על הלב: אחרי כמה מכות חשמל לדעתכם הוא היה מפסיק? 300 וולט? 450 וולט? ואתם?