בלוג

אפשר ללמוד הרבה על דתות לפי הגיבור הארכיטיפי שהן מעמידות בראשן. בהכללה גורפת במיוחד, הדת הנוצרית אוהבת את גיבוריה זכים, טהורים ומגישים את הלחי השנייה, המוסלמים מעלים על נס את מי שמקריב את חייו כדי להגיע לגן עדן, והבודהיסטים מעריצים את מי שמצליח להעביר חיים שלמים בלעשות דבר אחד – להימנע. מאכילה מיותרת, ממין חסר עכבות, מאלכוהול ומסמים. ובאופן כללי, מהחיים. היהדות, לעומת זאת, מסתייגת מדמות "הקדוש המעונה". להיפך. ביהדות אוהבים לצייר את הגיבורים שלה פגומים, יצריים והכי רחוק שאפשר מקדושים. אברהם מניפולטיבי, יצחק חלש, יעקב דו-פרצופי, משה כבד פה, יוסף יהיר ונקמן, שמשון אימפולסיבי ושלמה נהנתן. דוגמא מצוינת לכך[…]

לא פעם עבודות אמנות שנחשבות לקיצוניות מעוררות ויכוחים ודיונים בשאלה האם יש להן מקום בזירה הציבורית, גם כשאלו מתקיימות בין יהודים. למעשה, הן יכולות להחריב קריירה של סופר מוערך, שמלכתחילה בחן את הגבולות. זה היה המקרה של הסופר היידי שלום אש. הביוגרפיה של אש, דומה מאד ללא מעט סופרים בני זמנו. הוא נולד בשנת 1880 בעיירה קוטנו שבאזור לודז' למשפחה מסורתית, וכבר בגיל צעיר נחשף ליצירות מערביות. הוא גילה יכולות אוטודידקטיות מרשימות, וחוץ מעברית, יידיש ורוסית שידע מבית, הוא גם לימד את עצמו גרמנית, והחל לנסות כמו לא מעט סופרים יהודיים אחרים, לכתוב בנעוריו סיפורים בעברית. מהר מאד עבר אש[…]

הנה פריט טריוויה שאולי לא הכרתם: היטלר לא היה רק פסיכופת שטני, אלא גם גנב עלוב של סימנים מסחריים. את הרעיון של הטלאי הצהוב, למשל, הוא שאל משונא יהודים אחר, שחי מאות שנים לפני עליית הנאצים לשלטון – המלך האנגלי אדוארד הראשון (1239-1309). קינג אד  תיעב את יהודי אנגליה. הוא הטיל עליהם קנסות, האשים אותם בזיוף מטבעות, הוציא אותם להורג בצרורות, ולקינוח כפה בצו מלכותי על כל יהודי מגיל 7 לענוד על לבושו העליון "סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו". כשלאדוארד הראשון נגמרו התירוצים להתעלל ביהודים הוא פשוט העיף אותם לאלף עזאזל. צו[…]

בשנת 1979 יצא לקולנוע הסרט "בריאן כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון ומיד עורר סערה –  פארודיה פרועה על חייו של ישו הנוצרי אשר במקום קדוש שנולד לבתולה, הוא הוצג כלוזר שנקלע לסיטואציה מטופשת שגרמה ללא מעט יהודים להאמין שהוא המשיח בלי שעשה שום נס. הלעג של מונטי פייתון לא היה באמת כלפי ישו וכוון בעיקר כנגד קיצוניות דתית ופוליטית. אבל החבורה הבריטית לא הייתה הראשונה שיצרה פארודיה על חייו של ישו. לסרט קדם בלפחות אלף שנים חיבור יהודי אנונימי בשם "ספר תולדות ישו". כפי שניתן לנחש משמו, החיבור בא לתאר את חייו ומותו של ישו הנוצרי. אלא שהוא עושה[…]

שוו בדמיונכם את התמונה הבאה. שבת בבוקר, בית כנסת בבני ברק. הרב שך זצ"ל נושא דרשה בפני הנוכחים. אווירת קדושה ושקט מוחלט באוויר. לפתע נשמע רעש צופר מחריש אזניים מכיוונה של מכונית ספורט שחונה בהפגנתיות בכניסה לבית הכנסת. לאיזה משני התסריטים הבאים לדעתכם יתפתח האירוע? נהג מכונית הספורט יוצא מהשכונה עם גוף מרוסק, פנים מעוכות ושיניים שבורות או הרב שך מפסיק את דרשתו ויוצא מחוץ לבית הכנסת היישר לכיוון מכונית הספורט. הרב והנהג פוצחים בהתפלפלות תלמודית, בעוד הרב מלווה את הנהג החוצה מהשכונה. כל מי שעיניו בראשו מבין שהאופציה השנייה לא ממש הגיונית, אלא שלמרבה הפלא לפני שנים רבות סיטואציה[…]

חג סוכות מביא איתו לא מעט מנהגים, מסורות ומצוות מוכרים – הקמת הסוכה והישיבה בה, ארבעת המינים וכמובן – אירוח האושפיזין. אבל על איזה אושפיזין בכלל מדובר, והאם ידעתם שבעצם בניית הסוכה כולכם לוקחים חלק במנהג קבלי מיוחד, אשר בא לזרז את הגאולה בעולם, ולשתף את עולם האלוהות בסוכה שלכם? בשביל להבין איך אתם מתקנים את העולם עם האושפיזין, צריך לחזור קודם כל למונח. המילה עצמה נמצאת בתלמוד, אבל בכלל לא בהקשר של חג סוכות, או של אירוח קדוש יוצא דופן. המשמעות המקורית קשורה לביטוי יווני שמשמעותו אירוח, והאושפיז הוא אדם אשר מנהל אכסניה שבה לנים אורחים, והאורחים הם האושפיזין[…]

כמו בכל שנה, גם ביום הכיפורים הקרוב, בכל בתי הכנסת האשכנזיים ובחלק מבתי הכנסת הספרדיים בזמן תפילת המוסף, ישמעו בקול גדול קהל המתפללים את המילים "וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום. כִּי הוּא נורָא וְאָים. וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ. וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ." הפיוט הזה, "נתנה תוקף" שמו, נחשב לא בכדי לאחד המפורסמים והידועים בעולם היהודי. המעמד המיוחד שלו – קריאה ביום הכיפורים – והטקסט אשר מדבר על גזר דינו של האדם – לטוב או לרע, מפרט את דרכי מותו וגדולתו של האל הופכים את הטקסט ליוצא דופן ומלא יראה והוד קדום, אם קוראים אותו וכמובן כששומעים אותו. ואם כל זה לא מספיק, לפיוט[…]

פרופ' נועם מזרחי, בית הספר למדעי היהדות, אוניברסיטת ת"א במסגרת לוח המועדים היהודי, יום הכיפורים נתפס מזה דורות רבים כמועד שתכליתו העיקרית היא כפרת עוונות – כל אחד ואחת מישראל באופן אינדיווידואלי והעם כולו באופן קולקטיבי. משום כך, הצום הוא מצווה המוטלת על כל אדם מישראל, אבל מבחינה היסטורית התפקיד הזה התפתח בהדרגה, וככל שאנו חוזרים אחורה בזמן כך מתברר שהיו למועד הזה תפקידים נוספים שנחשבו בשעתם לחשובים ומרכזיים יותר. המקור העיקרי על יום הכיפורים בשלביו העתיקים ביותר מצוי במקרא, והוא פרק ט"ז של ספר ויקרא. אמנם גם בפרק זה אנו מוצאים מרכיבים המשתלבים בחוויית יום הכיפורים עד עצם היום[…]

מקובל לחשוב כי מי ששולט בזמן, שולט בסדר היום. לכן לא מפתיעה העובדה שהמהפכות הגדולות בהיסטוריה האנושית תמיד סיפקו הזדמנות מצוינת לשנות את מארגן הזמן האזרחי – לוח השנה. כך עשו ראשי המהפכה הצרפתית שהחליפו את לוח השנה הגרגוריאני בלוח שנה חדש, שבו כל חודש הורכב משלושה שבועות, כל אחד בן עשרה ימים, וכך נהגו גם המהפכנים הבולשביקים שיצרו לוח שנה לפועלים המורכב משבוע בן חמישה ימים, שבו כל יום נקרא על שם צבע: צהוב, ורוד, אדום, סגול וירוק. לא עזר להם. בשנת 1806 ביטל נפוליאון בונפרטה את לוח השנה המהפכני הצרפתי, שבין כה וכה לא היה שמיש, ולקברניטי המשטר[…]