בלוג

ישנם סיפורי גבורה לא מעטים מתקופת השואה על אנשים אשר סיכנו את חייהם כדי להציל חברים, שכנים או אפילו זרים. אחת הפרשות המופלאות, ששלובים בה הן אומץ לב והן חשיבה יצירתית יוצאת דופן לנוכח פני הסכנה, היא סיפורו של ד"ר יוג'ין לזובסקי, שהצליח לפברק מגיפת טיפוס כדי להציל אנשים מידי הנאצים. ד"ר לזובסקי, ששמו המקורי היה Eugeniusz Sławomir Łazowski, נולד בצ'סטוחובה פולין בשנת 1913. ב-1939, כשפלשו הגרמנים לפולין, הוא היה רופא צעיר שאך זה סיים לימודי רפואה ושירת כרופא בצבא הפולני. אחרי שפרצה המלחמה, לזובסקי נשלח להתמחות מעשית בעיירה רוזוואדוב בדרום מזרח פולין, שבה חיה גם אוכלוסייה יהודית גדולה. כשהגיע[…]

ליהודים יש לא מעט גיבורי בדיחות עממיות שכל קשר בינם לבין המציאות הוא באמת מקרי בהחלט. במקרה של חכמי חלם, העיירה האמיתית כללה אנשים רגילים לחלוטין, שלא היו בהכרח ידועים בטיפשות או בתמימות יוצאת דופן, ועד היום מנסים לחקור ולהבין למה דווקא עליהם התפתחו כל כך הרבה סיפורים. לעומת זאת ג'וחא הוא גיבורן של בדיחות ומעשיות שהגיעו מארצות האסלאם וגם היהודים המקומיים אימצו אותו – אלא שלא ידוע על אדם אמיתי שלו יוחסו אותם סיפורים. לגרמנים יש את טיל אוילנשפיגל שאין שום עדות שאי פעם התקיים באמת. אבל דווקא גיבור הבדיחות היהודי המפורסם ביותר היה, כך נראה, אדם אמיתי –[…]

הרגע בו עמד יחד עם שלושת בנותיו למרגלות בור המים העמוק שנמצא מתחת לבזיליקה המפורסמת בעיר הגרמנית טרייר, היה מעמד מכונן עבור פרופסור ישראל יובל. כ-900 שנה לפני כן, בדיוק בנקודה בה עמד, ביקשו הורים יהודים להשליך את ילדיהם לבור לפני שגדודי הצלבנים יכנסו לעיר. הפליאה שאחזה בו בשעה שדמיין את המחזה המצמרר, הוציאה את פרופסור יובל למסע מחקרי מרתק בסיומו נולד המאמר "הנקם והקללה – הדם והעלילה", שיצא לאור ב-1994. מדובר בחיבור פורץ דרך, שהציב סימן שאלה מהבהב בכל הנוגע לצמיחת תודעת הקורבנות היהודית הגלותית, ששיאה עלילות הדם שהופיעו לראשונה בימי הביניים. עד מחקרו של פרופסור יובל, כל ניסיון[…]

במשך שלושה עשורים היה צמד קומי אחד בולט בעולם היהודי, שהתעלה מעל כל הצמדים וההרכבים האחרים – שמעון דז'יגאן וישראל שומאכר. הסיפור שלהם הוא לא רק על העולם האמנותי והבידורי שבו הם לקחו חלק, אלא גם הסיפור ההיסטורי של העם היהודי במאה ה-20. הרפרטואר שלהם כלל עשרות הצגות ביידיש (חלקן גם בעברית), והם עוררו שינויים תרבותיים בעולם היהודי האירופאי ובמדינת ישראל הצעירה, כפי שאף צמד תרבותי לא עשה לפניהם. דז'יגאן המשיך עוד 20 שנים נוספות. דז'יגאן ושומאכר נולדו בעיר לודז' שבפולין – שמעון ב-1906 וישראל שלוש שנים אחריו. שניהם נחשפו בגיל צעיר יחסית לעולם תיאטרון היידיש שבתקופה זו כבר החל להתפתח[…]

גם בלי להיכנס יותר מידי לעומקן של תיאוריות מבית מדרשו של הגל, כל בר דעת שמביט על ההיסטוריה ממעוף הציפור רואה שהאנושות, על כל מופעיה השונים והמגוונים, נמצאת במגמה של קידמה. נכון – עבדות, מעמדות, דיכוי נשים ומיעוטים – תופעות אלו עדיין קיימות, אך הן בטלות בשישים לעומת העבר הרחוק. בפרספקטיבה של מאות שנים, למעט כמה מעידות פה ושם, חץ ההיסטוריה מופנה קדימה. מצד שני, לעיתים אנו נתקלים במקרים שמערערים תפיסה זו. הופעה של "ברבורים שחורים", כפי שניסח זאת הפילוסוף והמסאי נסים טאלב. כלומר, תופעות שלא מתיישבות עם הנורמות החברתיות ויוצרות דיסוננס במוחם של אנשים שמתעקשים לחשוב על החיים כעל[…]

"נמשלה מיתת אשה לאכילת חזרת: העיניים מדמיעות והלב נהנה…" "מתה אשתו של יהודי אמריקני ובאו קרוביה וקרוביו ללוות אותה. דחה אותם האלמן ואמר: מחר תהיה הלוויה; היום תכפו עליו עסקיו ואין שעתו פנויה. תמהו הקרובים והתחילו מלינים עליו, שאדם גס הוא. החזיר להם האלמן: אנו האמריקנים יש לנו כלל גדול: Business before pleasure"  "כשמתה אשתו הראשונה של ישעיה׳קה פיפר נשא אחותה; מתה גם זו ונשא אחות שלישית. אמרו לו: מה ראית, רבי ישעיה, לישא אחיות? החזיר ישעיה׳קה: מאוסה עלי משפחה זו, ואני מבקש להביא עליה כלייה…" " אמר בעל לאשתו: בואי וראי, מה ביני לבינך. את כל היום פיך מלא אלה וקללה, ואני – שום[…]

האם הסטריאוטיפ האנטישמי אודות היהודים כמזהמי האנושות, מקורו במתורגמן היהודי לואיס דה-טורס, שאחראי במידה רבה להגעת הסיגריות הראשונות לאירופה? אז זהו שלא. הוגי האנטישמיות המודרנית התכוונו בהקשר היהודי לזיהומים אפידמיים יותר, מה גם שבאותו זמן נזקי העישון טרם התגלו. ועדיין, בדברי ימי תולדות העישון, ללואיס דה-טורס מיוחד פרק בהתמכרותה של אירופה לטבק. למזלנו, את השימוש בכימותרפיה המציא גם כן יהודי – סידני פארבר – אז איכשהו יצאנו מאוזנים. את סיפורו של לואיס דה-טורס יש להתחיל בבוס שלו, רב החובל המפורסם בהיסטוריה והאיש היחיד שבאמת גילה לנו את אמריקה – כריסטופר קולומבוס. המקום, ספרד. השנה, 1492. המלך פרדיננד והמלכה איזבלה חותמים[…]

השתטחות על קברי צדיקים נחשבת לפרקטיקה עתיקה יחסית ביהדות – יש לה מובאות שונות בספרות התלמודית והמדרשית, והוגים יהודיים לאורך ימי הביניים התייחסו לתופעה זו – מי לחיוב ומי לשלילה. אבל לפני כ-500 שנה חל שינוי מהותי בענף ההשתטחות וזו הפכה להיות פרקטיקה  מקובלת ונפוצה ויותר מכך – במקום להיות מזוהה עם תנועות עממיות קטנות בשולי החברה היהודית – ההשתטחות עברה לקדמת הבמה, והאליטה היהודית הבולטת של התקופה החלה להשתטח על קבריהם של התנאים מהמאה ה-2, בדרך כלל בערבי שבת. מי שעשו את זה היו המקובלים הידועים של צפת ובראשם החבורה של ר' משה קורדובירו (הרמ"ק) ושלמה אלקבץ – מי[…]