בלוג

לכבוד התערוכה המצליחה שלנו "ויהי צחוק – הומור יהודי מסביב לעולם", שמוקדשת לתרומתם של יהודים לעולם הקומדיה, מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות מגיש את 15 הרגעים הגדולים בתולדות ההומור היהודי. ברשימה התמקמו בגאווה סיינפלד, איש בן אלפיים של מל ברוקס וקארל ריינר, חגורת הבורשט, הופעת הבכורה של ג'ואן ריברס ב"טונייט שואו" ב 1965, שיר החנוכה של אדם סנדלר ו"קחו את אשתי, בבקשה" – סימן ההיכר של הני יאנגמן. מאז פתיחתה כבר ביקרו בתערוכה "ויהי צחוק" יותר מ 110,000 אנשים. חלק מהרגעים שריכזנו ברשימה נמצאים בתערוכה, בצורה המקורית או בדרך של חפצים או שיחזור, למשל רפליקה של דירתו של ג'רי בניו[…]

כשחושבים על יהודים שכתבו ספרים ברחבי העולם עד המאה ה-20, בדרך כלל מדובר בגברים. נשים יהודיות כמעט ולא כתבו ופרסמו חיבורים שנועדו לציבור הרחב. אחת מיוצאות הדופן המוכרות הייתה גליקל מהמלין, שבראשית המאה ה-18 כתבה את זכרונותיה ביידיש ושנים אחרי מותה פורסמו כצוואת מוסר ארוכה לילדיה. גליקל היא אולי המפורסמת ביותר, אבל היא לא הייתה היהודייה הראשונה באירופה שכתבה ספר שלם. קדמה לה במאה שנה אישה בשם רבקה בת מאיר טיקטינר, שהייתה היהודייה הראשונה לכתוב ספר שלם פרי עטה. היה זה ספר מוסר לנשים, שזכה לשם "מינקת רבקה". בניגוד לגליקל, עליה ידועים לנו פרטים רבים מכתיבתה את כל תולדות חייה,[…]

אסף גמזו התרבות הפופולרית של שנת 2018 חייבת לא מעט לסטן לי. כל כמה חודשים יוצא לאקרנים סרט קומיקס חדש של מארוול, חלק מ"יקום סינמטי" מרהיב ועצום, שכבר לפחות עשור נדמה ששולט ללא עוררין בבתי הקולנוע. מרביתן המוחלט של הדמויות המככבות – ט'ור, הענק הירוק, הפנתר השחור, ספיידרמן ועוד – נוצרו על ידי סטן לי, לפני יותר מ-50 שנה. אז הם היו חלק ממהפכה תרבותית אחרת, וכנראה שאף אחד, כולל יוצריהם, לא ייעד להם את היוקרה, הממון או האימפקט התרבותי לו הם זוכים בימינו. אבל תחילתו של "סטן דה-מן" צנועה הרבה יותר. הוא נולד בשנת 1922 בשם סטנלי מרטין ליבר[…]

בשנות ה-30 המוקדמות של המאה שעברה פרסם משורר עברי צעיר ואלמוני בשם אהרון זאב את השיר "אנו נושאים לפידים" שהפך בן לילה לשלאגר בקרב חובבי השירה בתנועה הציונית. במיוחד בלט הטקסט של פזמון השיר שלכד את ליבת הרעיון המרכזי של התנועה הציונית בוואן ליינר: "נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור". מילות הפזמון זיקקו את סיפורה של התנועה הציונית, שאחד מהישגיה הגדולים ביותר היה העמדת ארכיטיפ של יהודי חדש. יהודי אקטיבי, אדון לגורלו, כזה שנגמל מהתמכרות פאסיבית בת אלפיים שנה לניסים, וכזה שבעט בערכיו של אבותיו הגלותיים, שחילקו את זמנם בין התעמקות בסוגיות[…]

סביר להניח שנתקלתם בשמו של שמעון דובנוב לא פעם בחייכם. על שמו יש רחובות ומוסדות ברחבי ישראל, אבל כדרכם של אנשים שקראו על שמם דברים – הסיפור מאחוריהם לא תמיד ידוע. המקרה של דובנוב יוצא דופן במיוחד משום שהוא לא היה פעיל למען עליה לארץ ישראל, הוא לא כתב על זכותם של היהודים לעלות לארץ, ולא עשה שום מאמץ להקמת מדינת ישראל. למעשה, דובנוב כלל לא היה ציוני, ואת הרעיון הציוני הוא כינה "הזיה", ובכל זאת התרומה שלו ללאומיות היהודית הייתה יוצאת דופן וכתוצאה מזה – גם לרעיון הציוני. איך זה קרה? דובנוב נולד בשנת 1860 בתחום המושב של רוסיה[…]

25 לנובמבר 1940, תשע בבוקר. פיצוץ עז קורע את דופן אוניית המעפילים "פאטריה" שעגנה בנמל חיפה וכמויות עצומות של מים מתחילים לחדור פנימה. לא חלפו מספר דקות והאנייה, על אלפיים יושביה, נטתה על צדה והחלה לשקוע במצולות. הכאוס השתולל, זקנים החליקו מהקאבינה אל מותם, נחשולי מים אלימים הטביעו משפחות שנכלאו בבטן האניה וגופות החלו להיערם על החוף. יוסף דקל, אחד מנוסעי האונייה, סרב לקבל את גזירת הגורל, לאחר שהוא ואשתו הצליחו להימלט מאימת הנאצים. מיד אחרי הפיצוץ הצמיד דקל חגורות הצלה לו ולאשתו, חיבק בחוזקה את הסלסלה הקטנה בה הצטנפה בתם התינוקות, ויחד קפצו השלושה אל המים והתקדמו באיטיות לעבר[…]

הוא לא היה הראשון להוציא עיתון מודרני בעברית, העיתון שלו לא היה הגדול או הפופולרי ביותר, לפעמים הוא העתיק פורמטים מהמתחרים שלו, ולא היה ידוע כמשכיל יוצא דופן בהשוואה לחבריו ובכל זאת, בתוך גל עיתונות ההשכלה של המאה ה-19 שמור מקום של כבוד לעיתון "המליץ" ולמוציא לאור והעורך שהיה מזוהה איתו – אלכסנדר צדרבוים שהיה ידוע בכינויו "הארז". אחת הסיבות לכך שצדרבוים והעיתון שלו נחשבו ליוצאי דופן, נגע למקום שבו העיתון יצא לאור – העיר סנט פטרבורג ברוסיה הצארית. כשצדרבוים ושותפו אהרן יצחק גולדבלום החליטו להוציא שבועון בשנת 1860, הם בחרו במקום הטבעי ביותר עבורם – העיר אודסה, שנודעה באותה[…]

בתקופה המודרנית עלו לגדולה שתי אסכולות אידיאולוגיות מנוגדות שהתייחסו לסוגיית הצדק החלוקתי – מודל "המדינה הסוציאליסטית" שחתר להרחבת ההתערבות הממשלתית בחיי הפרט ומודל "המדינה הליברלית" שטיפח את חירויות הפרט וביקש למנוע ככל האפשר את התערבות הממשלה בחייו. ברובד העמוק יותר, מדובר במאבק עז ורווי יצרים גם היום בין שני ערכים מרכזיים – ערך "השוויון" מול ערך "החירות". סוגיית הצדק החלוקתי הטרידה את המחשבה היהודית משחר ההיסטוריה – תרומות ומעשרות, שנת יובל, מס מחצית השקל, יום מנוחה כללי – כל אלו היו מקצת החוקים החברתיים שהטילה על נתיניה "הרפובליקה העברית המקראית" – כפי שכינה אותה תומס הובס. אם נתרגם את ערכי[…]

אם היינו צריכים לקבוע תאריך ליום הזיכרון להכחשת השואה, ה-11 בנובמבר היה יכול להיות מועמד מוביל. מדוע? כי בתאריך הזה, בשנת 2005, נעצר ההיסטוריון דייוויד אירווינג, מי שנחשב לגדול מכחישי השואה בעולם. את הטייטל המפוקפק חייב אירווינג לדברה ליפשטדט, אינטלקטואלית יהודייה ומרצה מאוניברסיטת "אמורי" שבג'ורג'יה, ארה"ב. ליפשטדט, בת למשפחת יהודים מהגרים מגרמניה, הייתה יכולה להיבלע בקלות באנונימיות המנומנמת של האקדמיה האמריקאית, אלמלא יום אחד פנו אליה שני חוקרי שואה בעלי שם עולמי בהצעה לכתוב מחקר על מכחישי שואה. "אלו שטוענים שהעולם שטוח? שאלביס חי?", צחקה ליפשטדט כששמעה את ההצעה. אבל אז השניים הציגו בפניה מחקר על פיו 22% מהציבור באמריקה[…]