בלוג

מאת רחל דרוק המסר הגלוי העולה מביקור בהיכל בתי הכנסת החדש של בית התפוצות, הוא שבית הכנסת הוא גורם מלכד ומאחד בחיי היהודים, על אף המנהגים, הניגונים והלשונות השונות. אך קיימים בעולם 1,400 בתי כנסת שחולקים ביניהם קשר מיוחד, סמוי יותר – בכולם שוכן ספר תורה מצ'כיה. סיפור מסעם של אלפי ספרי תורה מהרפובליקה של צ'כוסלובקיה לשעבר אל מקומות מרוחקים כמו ניו זילנד, ארצות הברית ודרום אמריקה מתחיל במלחמת העולם השנייה. קבוצת אוצרים ואנשי רוח פעלה באותה תקופה מסוכנת במרוץ נגד הזמן במטרה להציל חפצי קדושה מקהילות ברחבי בוהמיה ומורביה. המוזיאון היהודי בפראג נוסד באוגוסט 1906 והציג חפצים יהודיים מפראג[…]

אחרי שהיידיש ניצחה את העברית בסיבוב הראשון בפולין, עבר הגומלין לארץ ישראל ובצירוף מקרים אירוני שרק המציאות ההיסטורית יכולה לספק, מי שהתייצבה מול העברית הפעם הייתה האימא החורגת של היידיש – השפה הגרמנית. כולנו מכירים את משל מגדל בבל מספר "בראשית" על אלוהים שהעניש את השואפים להגיע אליו בכך שבלבל את לשונותיהם, עד שהאחד לא הבין מה חברו אומר והמגדל קרס. מציאות דומה התרחשה, פחות או יותר, בארץ ישראל בראשית המאה הקודמת, בזמן סיום הכיבוש העות'מני. אנחנו מדברים על שירת הברבור של אחת האימפריות הגדולות בתולדות ההיסטוריה האנושית, ומי שכונתה בערוב ימיה "הענק הגוסס על הבוספרוס" (המצר שמחבר בין החלק[…]

שריפת התלמוד ב-12 ביוני 1242 חנו כארבעים קרונות עץ רתומות לסוסים סביב אחת הכיכרות המרכזיות בפריז. הקרונות היו עמוסים עד להתפקע באלפי כרכים של התלמוד הבבלי. השמועה על מה שעומד להתקיים בכיכר התפשטה ונחיל אדם החל לזרום למקום. בראש ההמון עמד יהודי מומר בשם ניקולאוס דונין, כשעל פרצופו מרוח חיוך שמח לאיד של מנצחים. לא חלפו מספר רגעים והקרונות, על רבבות ספרי התלמוד שבהם, הפכו לעמודי אש ענקיים. שריפת התלמוד נחשבה לפולחן אנטישמי שכיח בימי הביניים. כמו בפריז התקיימו אירועים פירומנים מהסוג הנ"ל גם באיטליה, בפודוליה ובמקומות נוספים. עם זאת, אין ספק כי המפורסמת מכולם הייתה השריפה בפריז, בעיקר בשל[…]

בואו נודה על האמת. לנו, היהודים, יש חיבה עמוקה להתכנס ולערוך קינה בציבור על ימים נוראים שהתרחשו בהיסטוריה המשותפת והמדממת שלנו. העניין הוא שלפעמים, בין הקינות, נוצרת אפליה, כי במלחמה על הזיכרון יש ימים נוראים שזוכים למלוא החשיפה –  ימי הנצחה, טקסים מרגשים ונאומים חוצבי להבות – ומנגד ישנם ימים איומים ונוראים אנונימיים, שאף אחד לא מכיר והם חולפים עלינו מבלי שנדע על קיומם. ארבעה כאלה בחרנו להביא לכם הפעם, בין ראש השנה ליום הכיפורים – סיפורם של ארבעה ימים בתולדות העם היהודי שלא נכנסו לספרי הלימוד, לתקנון טקסים וסמלים, או ליומנים שחברות הביטוח מחלקות בתחילת השנה. קבלו אותם –[…]

ראש השנה הוא לא רק תאריך בלוח השנה העברי שמסיים שנה ומתחיל שנה חדשה, אלא גם הזדמנות לכל אחד ואחת מאתנו לחשב מסלול מחדש: להגשים חלומות, לסלול דרכים חדשות ובקיצור – לצאת מאזור הנוחות. עד כאן המחווה שלנו לטורים של יאיר לפיד. עכשיו איך עושים את זה? או, טוב ששאלתם. מה שעוזר לא פעם הוא להיתלות באילנות גבוהים. באמת. זה לא מסובך ועם זאת די אפקטיבי. כל מה שצריך זה לחפש אילן אחד גבוה במצב טוב ולשאוב ממנו השראה. יש המון אילנות כאלו. אנשים מעוררי השראה, שלא נכנעו לייאוש, לציניות, לפחד לשנות, ופשוט העזו לעשות את הצעד הראשון ולהתחיל –[…]

לפעמים צריך להגיד גם את המובן מאליו, כפי שאמר ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין. קחו לדוגמא את השפה העברית. כיום זה מובן מאליו עבורנו לקשקש בעברית, לקלל בעברית, לקטר בעברית ולקבל SMS…סליחה, מסרון, בעברית. אבל לפני מעל מאה שנה, כשחלק גדול מבני עמנו הצטופפו אי שם בין הים הבלטי לים השחור, הדיבור בעברית לא היה מובן מאליו כלל וכלל. להיפך. באותם זמנים העברית הייתה שפה מאובנת ודלת הבעה. "לשון קודש" כינו אותה. מילותיה עיטרו בעיקר גווילי סידורי תפילה מתפוררים ומשפטיה קובצו לתפילות שנישאו בגרון ניחר בקבלות שבת וימים נוראים. בעידן ההוא גבולות העברית הסתיימו בתחומי בית הכנסת, ואילו מחוץ[…]

יש מעט מאוד רגעים מרגשים יותר בחייו של ילד יהודי מהיום הראשון בבית הספר. מהישיבה אל הקיבוץ, מצפון אמריקה עד צפון אפריקה, מזרח אירופה או מרכז אסיה, מארץ ישראל עד מדינת ישראל ועד הימים בגטאות ובקהילות שחיו תחת דיכוי ורדיפה – חינוך הילדים תמיד היה חוויה מקיפה, יוצרת ומשמעותית בחיים היהודיים. לכבוד יום פתיחת הלימודים לשנת תשע"ח, אנחנו שמחים לשתף אתכם עם רגעים כאלה בדיוק מכל העולם ב-120 השנים האחרונות. בהצלחה לכל הילדים הנרגשים וההורים הגאים שחוזרים לבית הספר ובמיוחד לאלו שמתחילים את דרכם במערכת החינוך – שלום כיתה א'! תלמידי כיתה א' בבית הספר היסודי באריאנה, טוניסיה, 1959 ג'ני[…]