בלוג

ליזט מודל, שצילמה באירופה ובארצות הברית בשנות ה-30, ה-40 וה-50 של המאה הקודמת נחשבת למלכת צילום הרחוב, ועד היום ניתן לראות את ההשפעה שלה על הזרם הזה בצילום. כך היא קיבלה את מקומה כאחת הצלמות פורצות הדרך שכלולות בתערוכת הצילום החדשה של אנו – מוזיאון העם היהודי, "20&20 עדשה משלה". מודל נולדה בשם אליס אמלי פליציה שטרן ב-1901 בעיר וינה אל תוך סביבה בורגנית וקיבלה חינוך פרטי משובח, אך סבלה רבות בילדותה. בין היתר, העיד אחיה כי אביה הטריד אותה מינית בילדותה. את ההשכלה האמנותית שלה היא התחילה דווקא במוזיקה – עם סיום מלחמת העולם הראשונה היא למדה פסנתר ותיאוריה[…]

לאגדה על נחמן קטופא יש את כל המאפיינים של צ'יזבט מפחיד ומערער, סיפור חובה לחובבי מיסטיקה יהודית. העלילה מתרחשת בכפר ברעם, יישוב יהודי בגליל העליון בתקופת המשנה והתלמוד, על שמו נקרא קיבוץ ברעם. על פי האגדה, לזוג צדיקים חשוך ילדים בשם פנחס ורחל שחיו בכפר במאה החמישית, נולד ילד. התינוק שניחם אותם על שנות העקרות הקשות קיבל, מטבע הדברים, את השם נחמן. אבל מה – איך שהוא נולד, מהרגע בו יצא מרחם אימו, הוא החל לדבר דברי תורה ולגלות סודות מעולמות עליונים. אביו נבהל, גער בתינוק והשתיק אותו. הילוד הקט לקה בהלם והפסיק לדבר לגמרי. מאותו רגע הוא שתק; במשך[…]

בכל פעם שנתקלים בעבודות של אוונגרד אירופאי מתחילת המאה ה-20 אי אפשר שלא להשתחרר מאותה תחושה מיידית חזקה שאותם אמנים הקדימו את זמנם בכמה וכמה עשורים טובים. כאלה הן עבודותיה של קלוד קאהון – אמנית צרפתייה-יהודיה רב תחומית שכל כולה הייתה התגלמות של מרד והתרסה – בעבודותיה, באקטיביזם הפוליטי האמיץ שלה, וגם בחייה האישיים. עבודותיה בצילום, בכתיבה סימבוליסטית וסוריאליסטית, בפיסול, בקולאז' ובתיאטרון קראו תיגר על זהות מגדרית ואתנית בצורה שהרגישה מתריסה, עכשווית ואפקטיבית גם חמישים שנה אחרי, גם שבעים ושמונים שנה אחרי. קאהון הייתה אייקון קווירי מוכר בחוגים מסוימים, הרבה לפני שהביטוי היה קיים בכלל. מי שהיה אחראי במידה רבה[…]

עוברי אורח תמימים הנקלעים לרחוב יוסף די לה ריינה בשיכון דן בתל אביב, או אפילו כאלה שגרים שם, כנראה לא יודעים שהאיש שעל שמו נקרא הרחוב כמעט הצליח להרוג את השטן. אבל רק כמעט. בוודאי שמתם לב כי כוחות האופל עדיין משתוללים בעולם. סיפורו של די לה ריינה מתרחש, על פניו, בצפת של המאה ה-15. מסופר על מקובל עם חזון ויוזמה, שהחליט שהגיע הזמן להביא את הגאולה, ויפה שעה אחת קודם. ואם אף אחד אחר לא עושה את זה – הוא יעשה את זה בעצמו. אתם ודאי מכירים כמה טיפוסים כאלה גם בימינו. אלא שלדי לה ריינה היו קשרים בעולמות[…]

אם שמים בצד מקרי קצה, כמו חתונות חרדיות, ובוחנים את המיינסטרים של חתונות ישראליות לאורך 77 שנות קוממיות, השינוי שעבר מוסד החתונה הוא מפלצתי. לשאול איך הגענו מרבע עוף וסידור פרחים על מצע ספוג ירוק למצב שזרים מוחלטים מתחתנים מול המצלמות ב"חתונמי", זה כמו לשאול איך הגענו מכובע טמבל למילוי שפתיים בחומצה היאלורונית. כמו תמיד, התשובה היא: בהדרגה ואז בבת אחת. בימי הצנע גם החתונות בארץ, מן הסתם, היו צנועות. בשנות ה-50 התחתנו בחצר של ההורים ואת האוכל הביאו מהבית. במתנה הביאו לחתן והכלה משהו שימושי לבניית בית בישראל – נגיד מגהץ, אך לעתים קרובות מדי זה נגמר בסיפולוקס. העשירים[…]

ההיסטוריה היהודית מלאה בעלילות גבורה על חגיגת סדר פסח בסתר, בתקופות ובמקומות שבהם היה צריך להסתיר את הזהות היהודית שלך על מנת לשרוד. הכמיהה לחגוג את חג החירות גם בתנאים של חוסר חירות היא מובנת מאוד; בפסח חוגגים את היציאה מעבדות לחירות, ובימים הקשים ביותר, חג הפסח מזכיר כי חירות היא אפשרית. סדר פסח סודי כזה הוא "סדר חמישי" – מנהג היסטורי חשאי ומסוכן מימי האינקוויזיציה הספרדית שזכה בשנים האחרונות לתחייה בדרום איטליה. זהו למעשה סדר מיוחד, עם היסטוריה ומנהגים ייחודיים, שנערך לא בלילה הראשון של חג הפסח, אלא, כפי שמעיד שמו, בליל החמישי של החג. "סדר חמישי" הוא הסדר[…]

אם מחפשים את המונח "פייגין" באתר של "אנציקלופדיה בריטניקה", השורה הפותחת את ההגדרה (בתרגום חופשי) היא: "דמות בדיונית, אחד הנבלים ברומן של צ'רלס דיקנס, 'אוליבר טוויסט' ואחד מהפורטרטים האנטישמיים הידועים לשמצה בספרות האנגלית". פייגין הזקן, על פי הסיפור של דיקנס, הוא נוכל נאלח שחוטף ילדים יתומים ומאמן אותם להיות כייסים בתמורה למחסה ולאוכל, כשהוא לוקח את השלל הגנוב לעצמו. צ'רלס דיקנס – גדול הסופרים האנגלים של התקופה הוויקטוריאנית – תיאר אותו ככייס מומחה שמנצל ילדים, ביניהם את גיבור הספר, היתום אוליבר טוויסט. על פי טענה חוזרת, דמותו של פייגין מבוססת על דמות היסטורית שהייתה באמת: אייזק "אייקי" סולומון – הקרימינל[…]

השם הנרייטה סאלד (או סולד כפי שלפעמים נהוג היה לכתוב) הוא מוכר מאוד. כולנו נתקלנו בו – אחרי הכל נקראו על שמה בתי ספר, מכון מחקר, כפר נוער, רחובות רבים וקיבוץ כפר סאלד בגליל. סאלד הייתה אחת המנהיגות המשפיעות ביותר בתולדות הציונות, אך גם מי שיודע לדקלם שהיא הייתה מייסדת ארגון הדסה ומנהלת עליית הנוער, לא בהכרח מכיר את סיפורה האישי ויודע שהיא אחת הדמויות המעניינות ביותר בתולדות הציונות. מעבר להישגיה המרשימים, דמותה מעניינת דווקא בגלל הסתירות שבה: האישה שהייתה עד כדי כך מזוהה עם טיפול בילדים עד שתאריך יום האם העברי נקבע על פי תאריך פטירתה, למעשה מעולם לא[…]

מי לא מכיר את אלאדין ומנורת הקסמים (מהגירסה המצוירת של דיסני, או זו של מיכל הקטנה וטל מוסרי), מי לא מחבב את סינבד המלח (מי שגדל באייטיז ודאי זוכר את גירסת האנימה היפנית), שלא לדבר על עלי באבא וארבעים השודדים (עם איורים של דודו גבע או בגירסה של סמדר שיר). דווקא בשל הניחוח האקזוטי החזק העולה מהם, הפכו סיפורי "אלף לילה ולילה" לחלק בלתי נפרד מתרבות המערב והפנטזיות הקולקטיביות שלה. מפריץ לאנג ועד פאזוליני – הקולנוע הרבה להתעסק בחומרים הללו, וכמה מהסיפורים הפכו – בגרסתם המצונזרות והמרוככות – לקלאסיקות ילדים. שלמה אבס הקריא אותם לזבי חוטם ישראלים, ושלמה אבסים בינלאומיים[…]

תור הזהב של האנימציה האמריקאית התחיל בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת ודעך בשנות ה-60 כשמרכז הכובד של האנימציה עבר מהקולנוע לטלוויזיה. מרבית דמויות האנימציה הנצחיות, ממיקי מאוס ועד טום וג'רי, נוצרו בתקופה הזו בתור סרטוני אנימציה קצרים המוקרנים בבתי קולנוע. ואחד הכוכבים הגדולים ביותר של התקופה היה יהודי בשם מל בלאנק. במשך עשרות שנים היה קולו של מל בלאנק הקול הנפוץ ביותר באמריקה, גם אם לעתים לא מזוהה איתו אלא עם כוכבי ענק כמו באגס באני, דאפי דאק, ספידי גונזלס, פורקי פיג (החזיר המגמגם), טוויטי, סילבסטר, יוסמטי סאם, טאז השד הטסמני, פפה לה פיו (הבואש הצרפתי!) ועוד ועוד –[…]