בלוג

אם האיורים המרהיבים האלה בצבעי זהב וכחול ואדום עז נראים לכם מוכרים זה כי רבים מהם הודפסו מחדש בהגדות מודרניות, וללא ספק יצא לכם לראות אותם מתישהו בשולחן הסדר, בין הגפילטע פיש לכוס השנייה. לרובנו היו בבית הגדות פסח עם תמונות הלקוחות מאותה הגדה עתיקה ומפוארת הידועה בשם הגדת סרייבו, שהפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד ממראות החג. הגדת סרייבו היא ההגדה המפורסמת ביותר, ואולי גם היפה ביותר, שנשתמרה לאורך הדורות. היא נכתבה על עור מולבן וצבעיה השתמרו היטב לאורך מאות שנים בזכות המינרלים הנדירים בהם השתמשו. זו הגדה ארוכה המכילה גם הרבה תוכן נוסף, לא רק את נוסח ההגדה[�]

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, וכנגד ארבעה מנהגי חג משונים מדברים אנחנו. כמו בכל חג ומועד, גם פסח וליל הסדר נחלקים בין המנהגים האוניברסליים, שיהודי כל העולם מקיימים כאחד, לבין מנהגים לוקאליים יוצאי דופן. גם בין אלה המקומיים, יש כאלה ששמענו עליהם ואנחנו מכירים היטב, כמו המימונה המרוקאית למשל, וגם אם אצלכם בליל הסדר לא נוגעים לנוכחים בראש עם קערת ליל הסדר, בטח יצא לכם להתארח פעם בסדר שבו עשו את זה. כל זה טוב ויפה, אבל אנחנו רוצים להביא לכם מנהגים משונים ואיזוטריים הרבה יותר, מכל קצוות תבל. הנה ארבעה מנהגי פסח שאנחנו, לפחות, לא הכרנו עד עתה. הודו:[�]

ההיסטוריה הבימתית והמצולמת של "המגילה" של משורר ומחזאי היידיש הגדול איציק מאנגר ארוכה, אבל כדאי, כמנהג המקום, להתחיל מההתחלה. מאנגער (בכתיב יידיש) נולד ב-1901 בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה – אזור המחבר את רומניה ואוקראינה – השייכת היום לאוקראינה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח לרומניה. בצעירותו חי בבוקרשט ובוורשה, בין היתר. עם עליית הנאצים ברח שוב, הפעם לפריז, הגיע ללונדון, ובשנות ה־50 השתקע, כמו כותבי יידיש רבים אחרים, בניו יורק. ספר שיריו הראשון יצא בבוקרשט ב-1929, ו"מגילה לידער" ("שירי המגילה"), שלכבודו התכנסנו, פורסם לראשונה בוורשה ב-1936. באסופת שירים זו מאנגר מעביר את סיפור מגילת אסתר מממלכת פרס העתיקה למזרח אירופה של[�]

בימים בהם נושא פדיון שבויים אקטואלי עד כאב, אנחנו נזכרים בסיפורו של מהר"ם מרוטנבורג – אחת העלילות המפותלות, המרתקות והמסתוריות שבתולדות הראשונים. מורנו הרב רבי מאיר, או בקיצור מהר"ם, היה ראש לחכמי גרמניה ומנהיגה של יהדות אשכנז במאה ה-13. הוא היה מגדולי הרבנים של אשכנז שבכל הדורות, פוסק ופרשן התלמוד, מאחרוני בעלי התוספות, וגם פייטן. רבות מפסיקותיו נשתמרו במקבצי שו"ת (שאלות ותשובות), המכילים את תשובותיו לשאלות הלכתיות. סיפורו הסתיים בכך שנכלא והוחזק תמורת כופר מופקע, והסיפור המפורסם הוא שהוא הנחה את קהילתו שלא לשלם. רבי מאיר ב"ר ברוך נולד למשפחה של רבנים וחכמים בעיר וורמס שעל גדות הריין – ורמייזא[�]

כשמחפשים בגוגל את השם ליליאן ורנון, הדבר הראשון שעולה זה חליפון (סוג של תיק לאריזת חליפות, אם תהיתם), השומר על הבגדים ללא קמטים בנסיעות, עשוי פוליאסטר קל אך עמיד, עם אפשרות להוספת מונוגרמה אישית, אותו ניתן להזמין באמזון במחיר של 32.99 דולר, אם לא היה אוזל מהמלאי. המוצר הפשוט הזה ממחיש היטב את מהות האימפריה העסקית שבנתה ליליאן ורנון, שמשפחתה נמלטה מגרמניה הנאצית לארצות הברית כשהייתה ילדה. זה מוצר פרקטי אך לא חיוני, הוא לא יקר, אך משדר יוקרה. כפי שכתוב באמזון: "מונוגרמה אישית של ראשי תיבות מוסיפה תחושה של מראה מקצועי בזמן נסיעה". שמה של ליליאן ורנון עולה לא[�]

עברו 13 שנה מאז מותו של ד"ר פליקס זנדמן, אך סיפורו ממשיך להדהד. סיפורי שואה יש למכביר, וסיפורי שואה ותקומה, ברוך השם, גם לא חסר, אך סיפורו הלא יאמן של פליקס זנדמן יוצא דופן ויפה במיוחד מכיוון שהוא מכיל בתוכו ניצחון נגד כל הסיכויים, חשיבותם של חינוך והשכלה, עלילה מרגשת של חברות, עזרה הדדית ונכונות להקריב למען האחר, וגם – נסים ונפלאות. זנדמן הוא גם דוגמה לקומבינציה אנושית נדירה: מדען גאון בעל רוח יזמית יוצאת דופן שהצליח להפוך את המצאותיו לעסק המגלגל מיליארדים, תוך שמירה על רטוריקה אידאולוגית של תקומת העם היהודי בארצו. עם שורה של פטנטים שרשם על שמו[�]

מסוף התקופה העות'מאנית, דרך המנדט הבריטי ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל, פעלה בירושלים אישה יוצאת דופן: ד"ר הלנה כגן – רופאת הילדים הראשונה בארץ ישראל. כגן הניחה את היסודות לרפואת הילדים ולרפואה הסוציאלית בישראל והפכה לדמות אגדית. ב"מעריב" בשנות ה-60 של המאה הקודמת תיארו אותה בתור "האישה שטיפלה ב'כל ילדי ירושלים', גויים כיהודים, בני רחביה האריסטוקרטית, ובניהם של תושבי סמטאות העוני המעופשות – ואפילו בילדיו של המופתי". בימים אלה, דמותה של כגן, על ידי איור של האמנית יעל בוגן, מתווספת למוקד "נשים פורצות דרך" בקומת "הפסיפס" של תצוגת הקבע החדשה של אנו – מוזיאון העם היהודי. הלנה כגן נולדה ב-1889[�]

בנר חמישי של חנוכה 1982 שלח הרב אבבה ברהן מכתב קצר אך דרמטי בעברית, בכתב יד מושלם, מהכפר וולקה שבאתיופיה אל יהודי התפוצות – מכתב בו הוא מתחנן שיצילו את יהודי אתיופיה. בנר שביעי של חנוכה 2004 הוא נפטר על אדמת ארץ ישראל. הרבה מאוד עבר על אסיר ציון אבבה ברהן, ועל יהודי אתיופיה בכלל, בין השנים הללו. אבבה ברהן, או יאיר בן אורי בשמו העברי, היה איש דת וחינוך שפעל למען עליית יהודי אתיופיה לישראל, וכמו רבים אחרים, שילם מחיר כבד בדרך להגשמת חלומו הציוני. הוא הגיע ממשפחה יהודית מיוחסת במחוז גונדר שבמדינת אמהרה בצפון אתיופיה. אביו וסבו היו[�]

במאה ה-11 הסתיימה תקופת הגאונים. שלל גורמים – ביניהם גל קור, רעב, שינויים פוליטיים ורדיפה ע"י השלטון המוסלמי – הביאו לשקיעת יהדות בבל המפוארת; הישיבות הגדולות סורא ופומבדיתא נסגרו וימי הזוהר של יהדות בבל נגמרו. מרכז הכובד של לימוד התורה עבר בהדרגה למקומות חדשים. ישיבות חדשות קמו בספרד ובצפון אפריקה ובהדרגה הן נהיו יותר ויותר עצמאיות, חזקות ומשפיעות. זה היה תהליך שקרה לאורך זמן, אך ישנה אגדה יפה שקושרת את התהליך הזה יחדיו על ידי סיפור הרפתקאות דרמטי אחד. סיפור מותח ועסיסי על ארבעה תלמידי חכמים שנשבו על ידי פיראטים. אז איך ארבעה תלמידי חכמים נחטפים על ידי שודדי ים?[�]

בדיוק כמו בתרבות הפופולרית על סוגיה, יש שמות גדולים ומוכרים – יוצרים, כותבים או מבצעים שעצם איזכור שמם מספיק כדי לעורר עניין או לגרום לאנשים להוציא את כרטיס האשראי – ויש שמות קטנים. יצירות נהדרות כמובן נוצרות גם על ידי אלה וגם על ידי אלה, אך לעיתים קרובות השמות הקטנים, הלא מוכרים, הם המעניינים ביותר, כי הדרך שהם עוברים בתרבות, בין תקופות ומקומות, היא מפתיעה, חמקמקה ומסתורית. כזה הוא סיפורו של הפיוט הנשכח (ברוב המקומות), "יראים שלחוני" – פיוט יפהפה שמוכר אך ורק בקרב יהודי תימן, האומרים אותו ביום כיפור לפני "כל נדרי". הפיוט הזה מיוחס כיום לר' ששון בן[�]