מוזיאון בית התפוצות נפתח לקהל בשנת 1978 תחת השם Diaspora Museum, מתוך מטרה לספר את סיפורן של הקהילות היהודיות בתפוצות וכדי לחבר את הישראלים לעברם.
התפיסה שלפיה נבנה המוזיאון גרסה שההבדל בין הישראלים לאחיהם בתפוצות אינו רק גיאוגרפי כי אם ערכי. לפי התפיסה הציונית הקלאסית היה הבדל עקרוני בין היהודים המתגוררים בארץ-ישראל לבין אלה שאינם מתגוררים שם, ולפיכך תושבי התפוצות נתפסו כמי שעוד לא עלו וזהותם היהודית אינה שלמה.
עם השנים איבדה תפיסה זו מתקפותה בעיני רבים, ועל כן, כחלק מפרויקט ההתחדשות של המוזיאון, הוחלט שאין מקום להפרדה בין יהודים ליהודים ולפיכך מטרת המוזיאון החדש היא לספר את סיפורו הייחודי והמתמשך של העם היהודי, תוך דגש על זהות ותרבות וללא הבחנות גאוגרפיות ו/או ערכיות. שינוי זה הוליד את שינוי שמו של המוזיאון מ-Diaspora Museum ל-Museum of the Jewish People.
שלושה עקרונות עומדים ביסוד המוזיאון החדש:
- פלורליזם בייצוג: אנו מאמינים שסיפורו של העם היהודי הוא פאזל מרובה חלקים, שכל חלק ממנו עומד בפני עצמו ובו בזמן מסייע להבנת התמונה הגדולה. אין היררכיה. אין יהודי טוב ויהודי פחות טוב, כולנו חלק מאותו הסיפור.
- שבירת הפרדיגמה של "היסטוריה של דמעות": תצוגת הקבע הישנה התבססה על מטא-נרטיב שניתן לקרוא לו באופן כללי: מחורבן לתקומה. לאמור, הסיפור של העם היהודי הוא סיפורה של קבוצה אתנית ייחודית שסבלה מפוגרומים, אנטישמיות, גזירות, רדיפות, גירושים, ושאר מרעין בישין, ותהליך זה לא נפסק עד שקבוצה זו הקימה לעצמה מדינה שהעניקה רווח והצלה לכלל היהודים. פרדיגמה זו עדיין מאפיינת את האופן שבו יהודים רבים ברחבי העולם לומדים ותופסים את הסיפור היהודי. אולם, גם אם זה נשמע מפתיע לרבים, במהלך היסטוריה הארוכה של העם היהודי חווינו גם תקופות ארוכות של שגשוג כלכלי, פריחה ודיאלוג תרבותי, ועושר יצירתי יוצא דופן. היבטים אלה יודגשו ויקבלו את משקלם הראוי במוזיאון החדש, ויאפשרו למבקרים להסתכל אחורה אל עברם בהתרגשות ובלי להיאנח. כי אנו מאמינים שכמו כל סיפור טוב, גם הסיפור של העם היהודי מורכב מעלילות רבות, והמנדט שלנו הוא לספר את כ-ל הסיפור, על האורות הרבים והצללים שבו – גם אם סיפור זה לא תמיד מתיישב עם מה שלימדו אותנו בבית הספר.
- שייכות: מתוך אמונה שיהודי הוא תמיד חלק מקבוצה – מניין, קהילה, מדינה, עם – חרטנו על דגלנו לחבר את כל המבקרים לסיפור היהודי. אין זהות ללא שייכות. מבחינתנו אם מבקר או מבקרת יצאו מהמוזיאון ויגידו לעצמם "גם אני חלק מהסיפור!" עשינו את שלנו.
